במאמר שפרסמתי בתאריך 2.12.09, עודדתי את נושא שילובם של החרדים - אלה שלא המשיכו לשבת באוהלה של תורה והסירו מעצמם את התואר הנכסף - "תורתם אומנותם", שיתרמו ממרצם ומחוכמתם בכל תחומי החיים במדינת ישראל. ומנגד טענתי כי נושא זה קשה ליישום בשטח, כנראה מסיבות מגוונות ומשקעי העבר התהומיים שנוצרו במרוצת השנים. מסקנה שהגעתי אליה מהצטברות של נתונים עובדתיים מוצקים. ביניהם גם מניסיון אישי.
האשמה קשה, לנוכח הערכים שבהם היה דוגל כל איש הרואה עצמו מ”בני האור" על פני תבל, להבדיל מ"בני החושך" - אלה הדוגלים בערכים של סובלנות הדדית, של שוויון בין כל סוגי האוכלוסיה במדיה, ללא אפליה של גזע, דת ומין...
על כך הגיב מר איתן גנור במאמר תחת הכותרת
"כרגיל, החרדי מאשים את החילוני" (מיום 4.12.09), בו הוא לא רואה ביסוס עובדתי בטענות הקשות שהעליתי במאמרי.
כפי שציינתי במאמרי הנ"ל, דבריי הסתמכו על מספר עובדות. ראשית, כלל גדול הוא, כי אין לך טוב ממראה עיניים, ומחוויה אישית, לטוב ולרע. חוויתי עבודת צוות זה כמה שנים בעריכת דין במשרדי עורכי דין מובילים בתל אביב רבתי. למדתי שאין זה קל כלל לגשר על פערי האידיאולוגיה האישית גם אם אתה הכי מקצועי ומסור לעבודה, ויש לשני הצדדים - העובד והמעסיק להקריב לא מעט עבור ההצלחה.
הדבר ששבה את לבי היה
מחקר של הקריה האקדמית - קריית אונו שהתפרסם לפני מספר חודשים מאשר את דבריי. בו נאמר כי רובם המכריע של החרדים היוצאים מהאקדמיה למרחב האווירי של שוק העבודה במקצועות בכירים כמו עריכת דין, ראיית חשבון, היי-טק וכדומה, יתקשו למצוא מקום עבודה שלא בתוככי קהילתם. לפי המחקר, המעסיקים מודים, גם אם לא בפה מלא, כי הם נרתעים להעסיק חרדים. על-פי המחקר 58% מעדיפים שלא להעסיק חרדים. (אגב - במחקר עלו עוד כמה ממצאים מעניינים, כי הערבים והאתיופים סובלים גם הם מאותה בעיה כמו החרדים. באחוזים, מצבם של הערבים הוא החמור ביותר - 83% נרתעים לקבל אותם לעבודה, אחריהם ברשימה כאמור הם החרדים עם 58%, והאחרונים ברשימה הם בני העדה האתיופית, שרק 53% יתקשו למצוא מקום עבודה הולם.)
ואני שואל את עצמי: הרי מדובר באנשים שחוק, מוסר וצדק הם העומדים בראש מעייניהם. אנשי מוסר שנושא השוויון בין כל חלקי העם השונים, ללא הבדל של צבע, גזע ומין ודת עומדים מול עיניהם ומטיפים להם. אז מה קורה אם כן שהם נופלים דווקא בנושאים שבהם היו צריכים להוות דוגמה ומופת לאחרים?
תשובה: כי עדיין אנחנו חברה משוסעת לשברים ולרסיסים, כאשר הסטיגמות המרושעות אינן מרפות מאתנו גם במחיר של אובדן ערכים נצחיים של שוויון, מוסר וצדק, ויהיה זה אומנם רק באנשים ובקהילה מסוג מסוים, אך יהיה זה בגדר המעט המשליך על ההרבה, מה שמצריך חשבון-נפש נוקב של כולנו כאחד, לאור נתונים מזוויעים אלה.
|
|
נושא שילוב החרדים בתחומי החברה הישראלית המגוונת, צריך להיות האינטרס של החברה הישראלית כולה, ובראשה של ממשלת ישראל שצריכה לדרבן אותה. עד עתה לאור הניסיון בשטח, השילוב הזה ברובו הצליח. ראה חברות ומשרדים מובילים וחשובים בכל תחומי החיים, שרואים ברכה רבה בשילוב החרדים במקומותיהם. כך בהיי-טק, בכלכלה, בניהול, בבנקאות ועוד.
כך גם בתחום הפוליטי המוניציפלי, בהם עמדו כראשי-ערים מעורבות מהמגזר החרדי ובהצלחה יתרה. ראה לדוגמה את העיר ירושלים בראשות אורי לופוליאנסקי, ולאחרונה את העיר רחובות בראשותו של מר רחמים מלול כראש העיר רחובות.
כך, שהחששות שמילאו והלעיטו את הציבור הרחב במיוחד כמה מלבלרי השמאל בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, מעצם מועמדותם של אלה הבאים משורות המגזר החרדי לשרת את הציבור הרחב בתפקידם כראשי ערים, התגלו לא רק כמופרכים מיסודם, כי אם כאנשים הראויים לחיקוי מצד עמיתיהם החילוניים, וכאנשים שדאגו לכל השכבות באשר הן, באופן שוויוני והוגן הראוי לשבח ולדוגמה למופת.
היוצא מדברינו כי קיימת בעיה בין המציאות כפי שהיא, לאור השתלבותם המעוררת כבוד של המעטים מציבור החרדים במציאות חיינו בכל התחומים הקיימים, אם בשוק הפרטי, הציבורי או הפוליטי, לבין רבים אחרים שעדיין לא נקלטו בשורות אלה - אלה שלפי הסקרים והמחקר שהצגנו לעיל המעסיקים חוששים מפניהם, גם לאור ההצלחה של חבריהם מאותו מגזר (חרדי), חשש שיש להוקיעו ולמגרו מתוכנו, במיוחד כאשר הוא בא מסיבות שוליות ומופרכות, ומסטיגמות מרושעות שחלף זמנן.
מן הראוי שנושא חשוב זה ייתן את אותותיו בעדיפות לאומית לממשלת ישראל בתוכנית ממשלתית עם גורמים בכירים מהמגזר החרדי (ובהסכמה מצד גדולי ישראל), וברוח "ההעדפה המתקנת" כפי שבאה לידי ביטוי בחוק לאוכלוסיות אחרות, כגון אוכלוסיית נשים והאוכלוסיה הערבית בארץ. דבר שיתבטא במתן "ביטוי הולם" לציבור זה. היה מן הראוי שדוקטרינה יסודית וחשובה זו, הייתה מיושמת למעשה ולא רק בגדר תיאוריה הלכתית גרידא, בה כל אזרח הוא שווה בלא הבדלי דת, גזע או מין.
|
|
הכותב הינו עורך דין וח"כ לשעבר. מכהן כסגן נשיא הקונגרס העולמי של יהדות גרוזיה. לצד היותו רב, ואיש ציבור, כותב מאמרים ומרצה בנושאי חינוך, אקטואליה ומשפט.
תפוס כינוי יחודי
מועדי תשלום, נוסחאות וחזקת תקינות קובעים את גובה החוב בפועל 
