ומה עם המטיפים נגד שירות בצה"ל?

מזה זמן מפיץ באינטרנט רס"ן (במיל.) עמר קרפ מכתב תחת הכותרת אומץ לסרב, המטיף נגד השירות בצה"ל, בהצהירו כי "מספר אירועים שכנעו אותי שאסור לי להמשיך ולשרת בצבא שאיבד את הבסיס המוסרי שעליו הוא היה אמור להישען".

על נייר מכתבים שבחלקו העליון מודפס מגן-דוד עם הכרזה מסרבים למען ישראל, ובתחתון - הסיסמה ישראלי, ציוני, לוחם, סרבן, בכחול על גבי לבן, מפרט הרב-סרן את נימוקיו לסירוב לשרת בצה"ל וביניהם הקטע נוטף-הארס הבא: הריגת הילד מוחמד דורה בחודש אוקטובר 2000 הייתה מבחינתי האירוע הראשון שדגל שחור גדול מתנוסס מעליו... עד לרגע זה לא ידוע לי על-אף חייל או מפקד בצה"ל שנתן את הדין על הריגה זו. מביך מאוד היה הניסיון... להסתייע בעדות המומחה המפוקפקת של יוסף דוריאל, כדי להוכיח שמוחמד דורה לא נורה ע"י חיילי צה"ל.

הוא, כמובן, לא עשה שום ניסיון לקרוא את אותה עדות ו/או לבדוק איזה מחקרים ובאיזה רמה עשה בעבר אותו "מומחה מפוקפק", למען ביטחון ישראל. וכקצין בכיר בצה"ל, לא ניסה להשתמש בידע שאמור היה לשלוט בו - לבדיקת צילומי אותה עלילת דם, שכל מי שבקיא בניתוח זירות ירי יכול היה לראות את מה שאני ראיתי - שמעמדת צה"ל לא ניתן היה לפגוע בילד.

אולי זה דווקא טוב שקצין המגלה בוּרוּת כזו בהבנת זירת ירי לא ישרת יותר בצה"ל ולא ייתן פקודות אוויליות לחיילים. זה לא הפריע לו לגייס מאות חתימות של קצינים וחיילים ב(מיל.) שחתמו על הזדהות עם דבריו, במנשר שהופץ באינטרנט. האם זה לא חמור פי כמה וכמה ממעשיהם של חניכי ישיבות ההסדר, שבמחאה שהייתה בתחום שבין הצהרה מצפונית למעשה קונדס של בני-נעורים - ביטאו את התנגדותם לגרש יהודים מביתם? האם אפשר בכלל להשוות את התנהגותם לזו של המסרבים להילחם להגנת המדינה? אלא שלאלה האחרונים ישנה חסינות באליטות הנותנות את הטון בישראל, כאשר בישיבות ההסדר קל יותר להשתלח, וגנרלים החושבים שבזה תהיה תפארתם מתחרים ביניהם מי יגרום לצה"ל יותר נזק בהפסד כוח-האדם האיכותי של אותן ישיבות.

הגיע הזמן שרמטכ"ל צה"ל יתפנה קצת מהתעסקות עם רבני הישיבות ויבדוק את מחדלי החינוך הצבאי שאיפשר את התפתחות התופעות כגון זו של רב-סרן עמר קרפ וחסידיו.