הרפיסות של "המנהיג" נתניהו

לפני כשבוע כתבתי על כוחן הרב של האליטות במדינה והתייחסתי ל-"מנהיגי" הימין אשר גם כאשר הם בשלטון אינם יודעים או גרוע מכך חוששים לשלוט!!!

ובכן הדוגמה האקטואלית האחרונה ממחישה ומדגימה זאת היטב.

הפרשה החדשה והתגובות בעקבותיה:

השבוע הזדעקו כל המי ומי כנגד ה-"אויב החדש", יובל שטייניץ.

על שום מה ולמה? וכי מה קרה?

ובכן, שטייניץ כמו גם נאמן ופרידמן לפניו, העז למתוח ביקורת על מערכת המשפט ה-"קדושה", הוא העז לומר כי בג"צ מתערב יתר על המידה בהחלטותיה של הרשות המבצעת-הממשלה.

הוא העז לומר כי לבג"צ אין את הכלים המקצועיים לבחון ולהחליט לכאן או לכאן בנוגע לשיקולים הכלכליים והביטחוניים של הממשלה.

הוא העז לומר כי בג"צ פועל ומתנהל בצורה מופקרת וכי פסיקותיו המופקרות עולות למדינה מיליארדי שקלים.

והחמור מכל הוא העז לומר את האמת.

לכל אותם אלו שיש להם ספק לגבי הפעילות של בג"צ, חוסר האובייקטיביות שלו והאינטרסים הזרים שלו מוזמן לקרוא את מאמרי הקודם ([קישור]). במאמר מוצגת החד-צדדיות והאיפה ואיפה שבהחלטות בג"צ-אשר לא האזרחים בראש דאגותיו ומעייניו אלא שימור כוחו, השפעתו על המדינה והאג'נדה הפוליטית שלו.

לכן כל אלו הגורסים כי הממשלה פוגעת בדמוקרטיה, ראוי להם כי יבינו כי הגולם (בג"צ) כבר מזמן קם על יוצרו...

וזה כבר מזכיר לי את זעקת הקוזאק הנגזל של התקשורת-שבכל פעם כאשר רוצים להקים עיתון או ערוץ ימני טוענים ה"ליברלים" בתקשורת כי זו תהיה תקשורת מגויסת מטעם...

וכי מה יש לנו עכשיו? התקשורת השמאלנית היא לא תקשורת מטעם? [אותו הדבר משול גם לגבי בג"צ והמקטרגים מטעם בג"צ.]

וראו מה קרה, בוקה ומבולקה - "יש לפטר את שר האוצר" אמר ח"כ יעקב אדרי ממפלגת קדימה "הנקייה", "שר האוצר אינו מבין את עבודת הבג"צ", טען הפרשן והמשפטן אביעד הכהן, "לשונו משתלחת ומופקרת" אמר השופט בדימוס אליהו מצא, והגדילו לעשות דן מרגלית והגודע מישאל חשין.

דן מרגלית שמשום מה יצא לו שם של עיתונאי ותיק ומוערך העז לכנות את שטייניץ כ-"פרידמניסט שיצא מהארון", "פרידמניסט" (למי שלא מעודכן במילון המונחים של "איש האור" מרגלית) הוא כינוי הגנאי (על משקל פשיסט) שהמציא "הנאור" מרגלית לכל אותם אלו שמעיזים להטיל ביקורת על ה-"סנהדרין" של בית המשפט העליון, זאת נוכח עמדתו הבלתי מתפשרת והלוחמת של השר הקודם דניאל פרידמן כנגד הגילדה והכנופייה שקיימת במערכת המשפט.

אינני יודע למה ומדוע בוחר מרגלית לסנגר בצורה כה גורפת על מערכת המשפט, אינני מבין מדוע הוא מתנהג כחסיד שוטה של "כנופיית שלטון החוק" של ביניש - משום מה זה מתחיל להזכיר לי את 40 שנות חברותו עם אולמרט שבמהלכן "לא ידע" דבר וחצי דבר על שחיתויותיו של חברו... עד שהתעורר... ומה לגבי השחיתות במערכת המשפט? האם גם כאן נרדם "איש האור" מרגלית?

ואילו הגודע מישאל חשין טען כי - שימו לב - "סגנונו של שטייניץ הוא סגנון משתלח ולא ראוי" וכי "לשונו בוטה ומשתלחת" - מזלו של שטייניץ אם כן הוא שהגודע חשין לא חזר ודיבר ב-"סגנון דיבורו העדין" על גדיעת הידיים, ומזלו הגדול אף יותר הוא שחשין לא הוסיף לכך גם "חיתוך לשונות"...

אך כידוע מה שלחשין "איש האור" מותר לומר בסגנונו ה-"עדין והציורי" ל-"חשוך" יובל שטייניץ אסור!!

היכן נתניהו

התגובות הללו לא הפתיעו אותי, אך מה שבכל זאת הפתיע אותי זו התנהלותו הבעייתית ושתיקתו של נתניהו.

היכן הגיבוי של רה"מ לשר האוצר שלו? האם נתניהו קיים בכלל?
מדוע נזעק נתניהו לגבות את ברק בעניין הקפאת הבנייה ו-"ההקפאה" של ההסדר עם ישיבת הר ברכה?

מדוע הוא כה חרד למה שהתקשורת תגיד עליו? היכן המנהיגות שלו? היכן אותה רוח קרב שאנחנו זוכרים מהקדנציה הראשונה שלו?

ובכן נתניהו בוחר ומעדיף להתנהל כראש ממשלה מהאו"ם-הוא לא מתערב, נותן לברק יד חופשית בכדי שזה ישקם את מעמדו הפוליטי ב-מפלגה האבודה ששמה "מפלגת האבודה", וכל זאת על חשבון פגיעה במתנחלים; הוא פוחד מהצעות חוק "לא פופולריות" אצל מעצבי דעת הקהל מטעם עצמם (מע"מ על פירות וירקות, מס בצורת, פיצול תפקיד היועמ"ש לממשלה) ובכל הנוגע לעסקת שליט הוא מגלה רפיסות מדהימה.

קם יורש לאיציק מרדכי?

ביבי מתחיל להזכיר לי בהתנהלותו את "ידידו" משכבר הימים הלא הוא יצחק מרדכי - "האלוף המהולל" מפרשת קו 300.

כזכור מרדכי מונה ע"י נתניהו לשר ביטחון בקדנציה הראשונה של נתניהו-ומאותו יום ש-מונה במקום להתעסק בביטחון החל להתעסק בתקשורת ובתוכניות ריאלטי...

כל החלטותיו נבעו לא ממה שטוב למדינה ולביטחונה אלא ממה שטוב לאיציק מרדכי ולרייטינג שלו אצל רודני התקשורת.

כך קרה שבמקום להתעסק במלחמה בטרור התעסק מרדכי בהקמת גדרות הפרדה... ובכל דבר אחר, ורק שחלילה וחס לא יתואר כמיליטריסט... וימני קיצוני...

כך במשך כל הקדנציה שלו עשה מרדכי זיג-זג פוליטי אחד גדול-ניסה לרקוד על כל החתונות ולהנות מכל העולמות.

בסופו של דבר מאס בו נתניהו ופיטר אותו.

והיום רחמנא ליצלן -נתניהו עצמו מתנהל באותה הצורה שהתנהל בה בזמנו מרדכי.

הוא חושש מביקורת תקשורתית, חושש מתפירת תיק נגדו... לכן משהה את כל ההחלטות שהוא עצמו מאמין בהן - אך חושש נעבך, ממשפט האליטות.

זוהי הסיבה שנתניהו בוחר לשתוק ולא לגבות את השרים נאמן ושטייניץ (כמו שלא גיבה בזמנו את השר בוגי יעלון ודבריו על "חובבי הציון" מ-"שלום עכשיו"), וזאת בניגוד לגיבוי האוטומטי שהוא מעניק ל-"איש החוק" אהוד- (מגן הפיליפיניות)- ברק.

מפתיע הדבר הלא כן?

נתניהו שחטף הכי הרבה מאותן האליטות בוחר להוריד את הראש ולהיכנע להן, והלא הוא נבחר בכדי לשנות דברים,אז היכן הרוח קרב שלו?

מדוע אינו משנה דברים? מדוע הוא כה חושש? מדוע אינו מגבה את שטייניץ ונאמן? מדוע אינו משנה את הרכבי האליטות בכדי שלא יפחד כ"כ להבא?

האם שקט תעשייתי מדומה כה נחוץ לו?

אה, שכחתי יש לו את אירן.

ובכן נתניהו נכנע לאמריקנים, נכנע לבינישים ולחשינים ולכל שאר האליטות כי נחוץ לו שקט תעשייתי נגד אירן.

ומה הלאה ביבי?

איזה תירוץ תכין לנו אחרי אירן?

מסקנה -

שוב ושוב אנו חוזים אם כן כי "ביבי החדש" הוא בעצם מריונטה של השמאל וכל עוד ישמור על פרופיל נמוך ויתן יד חופשית למהלכיו של ברק,ישהה החלטות.

נדרשות מפחד התקשורת וימשיך במדיניות התבוסתנית והרופסת - כל עוד יעשה זאת ימשיך להיות מאותרג חלקית (יש גבול בכל זאת...) ע"י התקשורת.

השאיפה שראש ממשלה "ימני" ישנה ולו במעט את "מאזן האימה" שיש בין הרשות הנבחרת-הממשלה לבין הרשות השופטת, התקשורת, האקדמיה, צה"ל, משטרת ישראל, ושאר האליטות שלא נבחרו שוב מתבררת כשאיפת שווא.

ראש הממשלה מעדיף לא להילחם ולשנות מציאות (כמו שעשה ושינה בזמנו היטב-כשר אוצר בתחום הכלכלי) אלא להיות מובל ולשמש כבובת מריונטה של ביניש וחבר מרעיה באליטות השונות.

במאמר הבא אכתוב על האליטה התקשורתית.