|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
העיתונים מתכוננים לבשורה רעה בעסקת שליט ● אך מתקשים לדווח על אחורי הקלעים ● ומותה של שחקנית הוליוודית מבליט את ההבדלים בין עיתון לצהובון
|
|
לשון המאזניים. נתניהו [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לא מקנאים כותרות כל עיתוני הבוקר מוקדשות לעסקה שבמסגרתה ישוחררו מבתי הכלא הישראלים מאות אסירים פלשתינים בתמורה לשחרור חייל צה"ל גלעד שליט משבי חמאס. על-פי הדיווחים, שבעת חברי המטבחון המדיני-ביטחוני ערכו אתמול כמה פגישות וימשיכו בדיונים הבוקר, לקראת ההכרעה בתשובה שתינתן למתווך הגרמני. על-פי טון הכותרות הראשיות ("לקראת הכרעה"; "הכרעה קשה"; "בלב כבד"), מתעורר הרושם כי התשובה שתצא בסופו של דבר מהמטבחון תהיה שלילית. שלילית כלפי משפחת שליט או כלפי מתנגדי העסקה? על כך הדעות עדיין חלוקות, וממילא אין אפשרות לדווח בהרחבה בגלל הגבלות הצנזורה, אבל ברור כי להחלטה תהיה השפעה שלילית על בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. על-פי כל הדיווחים, נתניהו הוא לשון המאזניים במטבחון המדיני-ביטחוני והוא זה שייאלץ להכריע לכאן או לכאן. שמעון שיפר מסכם טור פרשנות המופיע הבוקר בידיעות אחרונות במילים "אל תקנאו בנתניהו". נחום ברנע מאמץ את המלצתו ומסכם את טור הפרשנות שלו המופיע הבוקר בידיעות אחרונות במילים: "אני לא מקנא בו", כשהכוונה לנתניהו כמובן. גם בן כספית מצטרף לפרשנים שהקנאה מהם והלאה. את טורו המתפרסם במעריב, הוא מסכם בהתייחסות לראש ממשלת ישראל - "אין מה לקנא בו", כותב כספית, ומוסיף "או בנו". כספית כותב על נתניהו כי הוא "רועד מפחד", "מודאג", חסר את "האומץ והמנהיגות הנדרשים" ומתאר אותו כ"איש חלש שבדרך-כלל קורס תחת לחץ". אם לא הבנתם משלל התארים האלה כיצד, לדעת כספית, יכריע נתניהו בסופו של דבר, אל דאגה. כפי שנתניהו נקרע בין הלחצים השונים, גם כספית נקרע בין המסתברא לאיפכא מסתברא. ברנע, לעומתו, נחרץ יותר, וכמוהו גם דמות ראש הממשלה המשתקפת מבעד לשורות טור הפרשנות שלו. "כרגע נראה שהמתווה הנוכחי אינו נראה לנתניהו", כותב פרשן ידיעות אחרונות. "הוא נוטה לדחות בשלב הזה את הרשימה ולחתור לרשימה אחרת". מיה בנגל מצטטת במסגרת דיווחה במעריב, "גורם מדיני בכיר" האומר על נתניהו כך: "במקום להכריע נכנס נתניהו בברכיים רכות". על-פי דיווחה, נתניהו מאמץ את התנגדות השב"כ והמוסד לשחרור אסירים בכירים לשטחי הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון. על-פי טור פרשנות מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, המתפרסם בהארץ, לעמדתו של ראש השב"כ יובל דיסקין בסוגיה יהיה משקל רב בהחלטת נתניהו. מהי בדיוק עמדתו של דיסקין? בידיעות אחרונות מתפרסמים הבוקר תצלומים של כל האישים הנוגעים להכרעה, כולל דיסקין, כאשר ליד כל תצלום מופיעה עמדת המצולם. פרט לתצלומו של דיסקין. מתחת לתצלומו נכתב כי "עמדתו אסורה לפרסום". הראל ויששכרוף מזכירים כי בתחילת השנה, דיסקין התנגד לעסקה.
|
|
השמועות על מותה התגלו כעובדות
|
|
הדיווח בעמוד הלפני אחרון של הארץ על מותה של השחקנית האמריקנית בריטני מרפי [AP] לקוני. אין בו כל אזכור לשמועות הכלולות בדיווחו של צח יוקד, כתב מעריב בארה"ב, המתפרסם בעמודו האחורי של העיתון. לפי השמועות שמצטט יוקד, סבלה השחקנית מהפרעות אכילה וכמו-כן עברה סדרה של ניתוחים פלסטיים.
בדיווחו של יניב חלילי בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות לעומת זאת, השמועות הכלולות בדיווח של מעריב הופכות לעובדות מוצקות. "מרפי עברה ניתוחים פלסטיים בכל מקום אפשרי", פוסק חלילי בנוסח ההולם ידיעת רכילות בצהובון עממי, "ובנוסף היא סבלה מהפרעות אכילה קשות".
|
|
"הצנזורה הצבאית בישראל אוסרת עלינו להביא לכם, הקוראים, עוד פרטים מהמחלוקת", מתוודה בן כספית במעריב. "בשלב הזה של העניינים, זו כבר פגיעה ישירה בדמוקרטיה. בזכותו של הציבור לדעת. בצורך בקיום דיון ציבורי מסודר, לפני שכבר מאוחר מדי. כל מה שאפשר זה להסתפק ברמזים, בפרסומים זרים, בכל מיני עיתונים ערביים שאף אחד לא שמע עליהם קודם, ובפוקס ניוז. שיא האבסורד זה שחלק מההדלפות לפוקס יוצאות מירושלים, או מתל אביב, כדי לעקוף את הצנזורה. אלה שהטילו אותה יודעים גם לעקוף אותה כשצריך. חבל שהם עושים את זה על גבו של הציבור ששלח אותם". בידיעות אחרונות מדווחים איתמר אייכנר וצביקה ברוט על ההשלכות הקונקרטיות של מדיניות הצנזורה הצבאית. "הציבור הישראלי לא מקבל מידע מדויק ממקורות מוסמכים, אלא גורמים בעלי אינטרסים - בעיקר החמאס", כותבים השניים ומזהירים כי בשל הצנזורה "נמנע פרסום של פרטי המו"מ ושמות המחבלים המועמדים לשחרור". דפדוף של עמוד אחד בעיתון ידיעות אחרונות מגלה את מגבלות הצנזורה. "רשימת הדמים" היא הכותרת שבלב הכפולה השלישית בעיתון. מקיפים אותה תצלומיהם של "תשעת המחבלים 'עם דם על הידיים' שחמאס הכי רוצה לשחרר, וישראל הכי מתנגדת". ראובן וייס, המדווח על התשעה, מייחס את הרשימה ל"אתרי האינטרנט של החמאס והתקשורת הערבית".
|
|
על-פני מרבית שער ידיעות אחרונות מודפס תצלום [אלכס קולומויסקי] של אביבה ונועם שליט, הממתינים מחוץ ללשכת ראש הממשלה. השניים נראים כאילו הרגע קיבלו בשורה קשה, לפיה הוחלט לדחות את העסקה. הורי החייל השבוי, יחד עם יועצי התקשורת שלהם, משקיעים מאמצים רבים כדי להביא את העסקה לידי מימוש. הבוקר ייפגשו עם ראש הממשלה, אתמול העבירו לידיו מכתב. עיקרי המכתב מצוטטים בידיעות המופיעות בהארץ ובמעריב; ב"ישראל היום" מודפס תצלום של המכתב בגודל המאפשר את קריאתו בקלות; ואילו בידיעות אחרונות הוחלט להפוך את המכתב למאמר דעה. תמציתו מובאת על שער העיתון, לצד תמצית מאמריהם של הפרשנים הקבועים, ובעמודי החדשות מופיע המכתב כחלק אינטגרלי מהדיווחים.
לצד המכתב מדווחים ב"ידיעות" איתמר אייכנר, מיכל גולדברג, דני אדינו אבבה וגואל בנו כי הבוקר ייערך מול משרד ראש הממשלה מיצג עבור השרים שיגיעו לדיון על קבלת העסקה או דחייתה. על-פי הדיווח, במקום יוצבו עשרות דמויות עם מסכה של גלעד שליט על פניהן.
|
|
ברשימה המופיעה הבוקר במדור המאמרים של הארץ מתריע רון לשם מפני השאננות והאדישות של החברה החילונית בישראל כלפי החברה החרדית. "בהחלט ייתכן, שבעוד שלושים שנה נהיה מדינת עולם שלישי חשוכה", כותב לשם ובהמשך מסביר כי "מי שחושב שהמציאות תכריח את ההמון החרדי להיפתח, לא מבין שהפתיחות הזאת, שמסתכמת בשיגור נשים לשוק העבודה או לקורסי מחשבים, לא מגשרת על התהום הפעורה" (אגב, לשם כותב כי "העדה החרדית מבקשת לא רק לינוק מהקופה הציבורית, אלא גם להקשות על המשק" על-אף העובדה כי הפלג המכונה "העדה החרדית" מתנגד עקרונית לקבלת תמיכה ממדינת ישראל). דעה שונה מציג נתי טוקר ב"דה מרקר". לצד כתבה מקיפה על המשבר שעובר בימים אלה על אתרי האינטרנט החרדיים, כותב טוקר טור פרשנות על מה שהוא מכנה "ניאו-חרדים" ועל חלקם של אתרי האינטרנט החרדיים בגיבוש ועידוד זרם זה, המוביל מהפכה בציבור החרדי.
|
|
ברק רביד מדווח בהארץ כי ניר חפץ, לשעבר עורך בכיר בידיעות אחרונות וכיום היועץ לתקשורת של בנימין נתניהו, מועמד לתפקיד קונסול ישראל בניו-יורק. לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי חברת הכבלים הוט תצרף לחבילת הערוצים שהיא מציעה את הערוץ הרוסי CTC. יחסי מעריב-מרוקו ממשיכים להתחמם. רק בעיתון זה מופיעה הבוקר ידיעת תצלום נאה על טקס שנערך אתמול, לרגל חלוקת 450 מלגות לסטודנטים מטעם הפדרציה העולמית ליהדות מרוקו. החוק למניעת בעלות זרה על עיתונים מעסיק הבוקר רק את המתנגדים לו. ב"ישראל היום" מופיעה ידיעה מאת עדנה אדטו השומעת מפרופסור יורם פרי מדוע החוק פסול. ב"דה מרקר" מוקדשת הכפולה הפותחת לחוק, תחת הכותרת "ח"כים מסתייגים מ'חוק אדלסון': 'לא יחול על 'ישראל היום"". צבי זרחיה שוחח עם 19 חברי הכנסת שחתמו על הצעת החוק וגילה כי התמיכה שלהם "דועכת". על-פי דיווחו, כמה מהם הודיעו כי בהצעה יחולו שינויים כך שלא תחול על שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", וכי היא תגיע להצבעה בקריאה טרומית "לכל המוקדם בפברואר 2010".
עוד בנושא:
|
|
| תאריך:
|
21/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
21/12/2009
|
|
אורן פרסיקו
|
|
לא הופתעתי מההחלטה של איגוד רבני ישבות ההסדר. עוד בהיותי תלמיד בישיבת מרכז הרב, ראיתי כיצד אנשים חשובים מפנטזים מציאות וחיים על פיה גם כאשר העובדות טופחות על פניהם. מחלה זו שתקפה את השמאל הישראלי, לא פסחה גם על חלקים נכבדים שבין שלומי אמוני ישראל. הניסיון לראות את המלחמה על שאלת הריבונות, כמלחמה פוליטית פנימית, היא חלק מאותו עיוורון.
|
|
|
|
|
העיתונאית אילנה דיין עובדת, בימים אלה במיוחד, מסביב לשעון. הפעם במאמץ לגונן על שמה הטוב, שנפגע קשות, לאחר שהוכח שעיוולה וכיזבה בכתבתה נגד סרן ר' בפרשת הריגת הילדה ליד מוצב גירית, בעיצומו של האירוע הטראגי ביום ה-5 באוקטובר 2004.
|
|
|
|
|
הוויכוח אם "יצר לב האדם רע מנעוריו" או שהאדם, התינוק עם היוולדו, שוחר טוב לעצמו ולסביבה, והנסיבות הן אלה שמוליכות אותו לדרך הרע, הוא כמדומני מלווה את האנושות מאז שסוגיות כאלה נדונו על-ידי הפילוסופים היווניים. הנושא הוא לא רק אנתרופולוגי, סוציולוגי או פילוסופי אלא יש לו השלכות עכשיוויות, אימפליקטיביות ואפליקטיביות, כלומר גם בכול הקשור למשמעות וגם בכול הנוגע ליישום. בזמננו שלנו, ובישראל. תומס הובס, אחד ההוגים החשובים, באנגליה במאה ה- 17 הקדיש לכך את ספרו "לוויתן" ( שיצא לא מכבר לאור בתרגום עברי בהוצאת "מרכז שלם" בירושלים).
|
|
|
|
|
ארגוני הדו-קיום החלו את דרכם בישראל בסוף שנות השבעים. האחריות הערכית מחייבת את העוסקים בתחום לערוך הערכה מחודשת. במהלך שלושת העשורים שחלפו, חלו התפתחויות רבות בגישות של ארגוני הדיאלוג היהודי-ערבי. בתחילת הדרך, הפעילות העיקרית הייתה מפגשי דיאלוג מתוכננים, בעיקר בין תלמידי בתי הספר, בכותרת "דו-קיום". לימים, התברר שיש פער בין הבנת היהודים והערבים למונח "דו-קיום" ולמטרת המפגשים. הערבים קיוו לשינוי מעמדם, ואילו היהודים קיוו לשינוי עמדות. התוצר של תהליך רב-שנים זה היה כשלון. הוא לא הביא לשינוי - לא ביחסי יהודים-ערבים ולא במעמדם של הערבים במדינת ישראל. משאבים חומריים ואנושיים כבירים הושקעו בפעילויות ארגוני ה"דו-קיום", ומודלים ומתודות רבים השתנו במרוצת השנים, ובעקבותיהם גם הטרמינולוגיה. הדיאלוג והעשייה המשותפת היהודית-ערבית התפצלו להרבה תחומים חדשים, כמו דיאלוג בין-דתי, חינוך לשלום, חינוך לדמוקרטיה, איכות הסביבה, אמנות, מעמד האישה, כלכלה, קהילה ועוד.
|
|
|
|
|
אני מתגעגע לנופי ילדותי. נופים ששוטטו בראס אל עין והכירו את הנבעים הפתוחים של הירקון לפני שבוטנו בשלמת בטון ומלט. הייתי ילד שהתרחץ במימי הנבעים, אבל גם שטף עיניו בגדרי הצבר שסוככו על בוסתנים בראס אל עין (ראש העין כיום וגם פארק אפק), בפג'ה (שכיום מצוי שם שיכון ותיקים ובשוליים הדרומיים של הכפר הוקמה מעברת עמישב אליה הגיעו אלפי עולים מעירק). אני זוכר כמו היום את הטרקטורים שעלו על הבוסתנים והבתים כדי להכשיר את הקרקע למעברה. ילדותי כבר ידעה לשאול את השאלות, שלמרבה הכאב מתחמקים מלשאול אותן - מדוע המלחמה הזו הסתיימה כשמהאדמה הזו נעקרו הכפרים? מדוע במלחמה הזו נעשו דברים שלא היו צריכים להיעשות?
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
