בשנים האחרונות תדמיתה של בת-ים השתנתה לטובה. הדאחקות על העיר - בראשן השאלה השחוקה 'יש כאן מישהו מבת ים?' - נמוגו, וטוב שכך. גם מחירי הדירות עלו. הרבה הודות לשלמה לחיאני. והנה, רק הוא נעצר ולפתע נדמה שהכל חוזר לעצמו ביתר שאת, כמו פרה שממלאת דלי בחלב טרי ואז בועטת בו באחת.

מאז שעלו החשדות הקשים נגד לחיאני, מעצרו המתוקשר והעיסוק בפרשה הגדולה הזו, שוב ושוב מצוטטות תגובות של תושבי העיר בת-ים בסקרי הרחוב לאמצעי התקשורת שגם אם חס וחלילה יתברר שהחשדות נכונים ושלומי לחיאני מושחת, לתושבי העיר הדבר לא איכפת. לדבריהם, עדיף ראש עיר מושחת אך יעיל מראש עיר ישר-דרך שלא עושה כלום. השחיתות שלו, כך הם סבורים, משרתת לטובה את הציבור הרחב.

אז זהו, אני אישית סבור שאין כזה דבר "שחיתות שמשרתת את הציבור הרחב". שחיתות משרתת מעטים בלבד על-חשבון הרבים. גם אם כרגע נדמה לאחד שהוא אינו נפגע ממנה ולכן לא איכפת לו ממנה, בסופו של דבר השחיתות תפגע גם בו אישית.

למה הדבר דומה: בבניין מגורים אחד בעיר אחת התמנה אחד הדיירים לראש ועד הבית. היו עליו שמועות שהיושר לא ממש נר לרגליו, אבל לדיירים לא היה איכפת. סוף-סוף יש להם ראש ועד יעיל, ענייני ושיודע לקדם פרויקטים לטובת הבית. כך למשל הוא דאג והחליף את תנור ההסקה המרכזי הישן של הבניין לאחד חדש ובמחיר זול. התושבים היו שבעי רצון מכך. חימום דירתם המרכזי השתפר - או לפחות כך הם חשו. מה שהם לא ידעו, שראש ועד הבית עשה איזה "שירקאעס" עם ספק מערכת החימום ("מה איכפת - כל עוד חם ונעים", אמרו התושבים). התברר שהצינורות שהוליכו את החום מהתנור המרכזי לדירות לא בודדו כלל מהסביבה החיצונית וחלק מן החום נפלט ו"חימם" את החוץ. פה גולמו תוצאות השחיתות. ה"שירקאעס". גם אם היה נדמה לדיירים שהם נהנים מן החום, עדיין הם קיבלו רק 70% מהחום עליו שילמו בכספם. שאר החום התנדף לחוץ - אם תרצו, לכיסו של ראש ועד הבית ושל ספק המערכת.

ביישוב אחר מצא דייר של וילה גדולה שביצע שיפוץ גדול בביתו פתרון לבעיית פינוי פסולת הבניין. כידוע, בכזה מקרה האחריות לפינוי הפסולת היא על המשפץ ונאסר להשליך את פסולת הבניין לפחי האשפה הרגילים. אז מה הוא עשה? הוא לקח ל"שיחה אישית" את נהג משאית הזבל של ישובו, שילם לו כמה מאות שקלים נאים, וזה, פעמיים בשבוע בעת פינוי הזבל, עצר מול הווילה המשתפצת ודרש מעובדיו לפנות גם את פסולת הבניין שנערמה שם. בעל הדירה אף לא היסס לספר על הפתרון היצירתי לשכניו ואלו הגיבו כתושבי בת-ים שנשאלו על פרשת לחיאני - "מה איכפת לי? כל עוד שאני לא נפגע מזה...!" ואולם, בתוך כמה ימים החלו להגיע תלונות של תושבים מרחובות אחרים ביישוב, כל פעם מרחוב אחר, שלא פינו אצלם את הזבל. אחד מפרנסי היישוב החליט לבצע מעקב אחרי משאית הזבל והתברר שנהג משאית הזבל, שנכנס למצוקת זמן בגלל ה'הכנסה הצדדית' שסידר לעצמו, נאלץ בכל פעם לדלג על רחוב אחר. הנה עוד דוגמה שבשחיתות, כמו בטבע, אין ואקום. במוקדם או במאוחר מישהו תמיד ישלם על כך.

כן, כזו היא השחיתות השלטונית: כמו צינור מים שתמיד דולף לקרקע, כמו עורק או וריד שמדמם לחלל הבטן. השחיתות תמיד תגרום לכך שחלק מן האנרגיה "יתאייד". הציבור תמיד ייאלץ להסתפק בשאריות, מפחות ממה שמגיע לו. בשלב מסוים גם השאריות ייגמרו. אין להסכים לכך.

יכול להיות שתושבי בת-ים יודעים את מה שכתבתי פה ואני לא מגלה להם את אמריקה. אבל הם כאילו אומרים 'אנחנו יודעים שאנו מקבלים רק חצי או שלושת-רבעי מנה מהמגיע לנו, ואולם מוכנים להסתפק בזה כי זה יותר ממה שידענו קודם'. אם יתבררו החשדות נגד שלומי לחיאני כנכונים - ואני קודם כל מאחל לו ולתושבי עירו שזה לא יקרה ושהוא יימצא צח כשלג (ובכזה מקרה אני מקווה שרעידת האדמה במשטרה תאתגר את ערכיו הגבוהים של סולם ריכטר), אז יתברר לתושבי בת-ים ששכרם יצא בהפסדם ואף יותר מכך.

הברירה בין ראש עיר טוב ומושחת או ראש עיר ישר וחסר יעילות - לא קיימת. ראש עיר לא צריך להיות מושחת. נקודה.