נגד שינוי שיטת הבחירות

אם יש מטרה משותפת להקטין את מספר המפלגות - מטרה שספק האם בהשגתה תבוא ישועה לעולם, והדמוקרטיה תתגשם - אפשר להשיג מטרה זו על-ידי אמצעים אחרים, כגון: העלאת אחוז החסימה או הקשחת תנאי פתיחה אחרים.

ככל שיש רצון לגרום לבחירות כל ארבע שנים ולא פחות מכך - ישנן דרכים אחרות להשיג מטרה זו, ולא ברור במה עדיפה שיטת הבחירות האזוריות על שיטת הבחירות היחסיות מההיבט של יציבות השלטון. אפשר פשוט להקשיח את התנאים להפלת ממשלה מכהנת, ובכך תושג יציבות.

אפשר גם לחזק בחקיקה את מעמדו של ראש הממשלה ולהקשות על פירוק הממשלה, ולצורך השגת היציבות אין שום חובה לשנות את שיטת הבחירות.

פוליטיקאים מכל קצווי הקשת הפוליטית, מנפנפים בסיסמא של שינוי שיטת הבחירות ומשחררים הכרזות על כך מבלי להבין כלל את המתמטיקה של הנושא, וגרוע מכך, מבלי להציע דבר וחצי דבר בעניין האזורים - המהווה אגוז קשה לפיצוח, אשר בפיצוחו בג"צ ייאלץ להחזיר את שיטת הבחירות היחסיות, שהיא שיטה יותר מדויקת ועושה צדק עם רצון הבוחר ללא תלות במקום מגוריו ובסוג היישוב או המתחם והאזור בהם הוא מתגורר - דבר שהוא בעל השפעה מכרעת בשיטת הבחירות האזוריות.

לומר בחירות אזוריות ולהסכים על כך, מבלי להציע חלוקה ספציפית של מדינת ישראל לאזורים, זה מעשה שלא מוביל לשום מקום, כי עיקר העיקרים בבחירות אזוריות הוא אופן החלוקה לאזורים, וחלוקה המיטיבה עם מפלגה א', שעיקר כוחה במרכז (נניח - גוש דן), לא תתקבל על מפלגה ב', שעיקר מצביעיה בפריפריה.

המפלגה הנבנית על גוש דן, תהיה מעוניינת לחלקו למספר אזורי משנה רבים, הנפרדים זה מזה מבחינה אלקטוראלית, ואילו מפלגת הפריפריה תשאף כי גוש דן יהיה כולו מקשה אחת.

אין זה פשוט כלל והעיקר להגיע לנוסחה מאוזנת של חלוקת מדינת ישראל לאזורים, וצפויה אי הסכמה והתנגדות לכל שיטת חלוקה שתוצע.

אם יחלקו את המדינה לאזורים, חלוקה העלולה לפגוע במפלגה כלשהי, בג"צ יצטרך להתערב, וכיצד יוכל בג"צ לאשר חלוקה המאפשרת רוב חברי כנסת למיעוט בוחרים? משמע, החלטות בג"צ יחזירו את המצב לקדמותו, כי הצדק והאיזון מושגים רק בבחירות יחסיות.