|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מסעודה רוצה לחבק את האנשים מרפא"ל, שעבדו רבות כדי להאיץ את פיתוח ה"מענה" לטילים שיורים המחבלים מעזה ומסביבותיה
|
|
עד המקלט הבא... [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| השקט מיטיב עם מסעודה אבל היא יודעת שהוא פח. שהוא בור. שהוא משכר אבל גם משקר. היא אינה יודעת כמה זמן הוא יימשך, אבל זאת היא יודעת בוודאות גמורה: כך, כפי שהוא, הוא לא יימשך | |
|
|
|
|
|
|
מסעודה שקטה עכשיו. היא מוגנת. גם היא צפתה, כמשוער, בסרט התדמית המרשים של חברת רפא"ל, בשלב הסופי של ניסוי תוכנית ההגנה "כיפת ברזל". בהיעדרה, מי כמוה חשה וידעה זאת, היא חשה עצמה כאימא אווזה, הנתונה למטווח ברווזים. לא עוד? הלוואי. תש כוחה של מסעודה, אבל היא יודעת שעליה להיות חזקה. היא יודעת שהיא תידרש לאזור כוח מכל מקור אפשרי – פנימי או חיצוני - ולאגור אותו, שיהיה שמור לבטח, לימים הנוראים שמן הסתם עוד צפויים.
מסעודה רוצה לחבק ולנשק את האנשים המופלאים, אשר במעבדות המחקר ובאולמות הניסוי, רכונים על שולחנות השרטוט הגדולים ומול צגי המחשב הקטנים ישבו ועבדו לילות כימים, כדי להאיץ את פיתוח ה"מענה" לטילים שיורים המחבלים מעזה ומסביבותיה.
מסעודה ישנה היטב עכשיו. לפעמים, מסויטת, היא מתעוררת בבעתה, נזכרת בלילותיה הטרופים, שבהם נדדה שנתה המופרת, המופרעת, אל מחוזות האימה. טובים ושקטים הם עכשיו לילותיה של מסעודה. ערבה עליה שנתה. חלומותיה אינם עשויים עוד עופרת יצוקה. היא חולמת חלומות פז. מה יפים הלילות בכנען.
צופה הליכות ביתה ממתינה עכשיו מסעודה אל הימים שעוד נכונו לה. בתוך תוכה, בחוש נבואי שלא ניתן לבסס אותו בשום נימוק הגיוני, וכל כולו הוא איוושתו של קול הסוי, סמוי, פנימי יודעת מסעודה - כל כמה שלא ימוגן הבית ויוגן המרחב, וכל כמה שלא יוצבו סביב עיר מגוריה (שדרות) טילים וטילי-טילים, איש לא יערוב לה שהשקט לא יוחרד. אולי כבר בעתיד הקרוב.
מסעודה יודעת כי השקט זמני. כי השקט שאול. כי השקט הוא שקט בית"רי – שקט שהוא רפש. הוא אומנם צלול ונקי ואף זך, אבל הוא מלאכותי, השקט הזה, שמיטיב גם עם מסעודה אבל גם מעורר בה חששות ומעיר חרדות. כי זאת יודעת מסעודה – המקום הזה לא נכון לשקט. הוא לא בשל לשקט. שקט מבלבל את תושביו. שקט מעיק עליהם. שקט מביך אותם. מסעודה, כרבים ממכריה, אינה מורגלת לחיות חיים שקטים. השקט משגע אותה. היא יודעת כי בכל רגע הוא עלול להסתיים. השקט של מסעודה הוא חבית מלאה אבק שריפה. היא יושבת על פתיל קצר, מסעודה. על נצרת רימון שלופה.
השקט מיטיב עם מסעודה אבל היא יודעת שהוא פח. שהוא בור. שהוא משכר אבל גם משקר. היא אינה יודעת כמה זמן הוא יימשך, אבל זאת היא יודעת בוודאות גמורה: כך, כפי שהוא, הוא לא יימשך. איך היא יודעת? היא יודעת. יש דברים שמסעודה יודעת ידיעה שאין מוצקה ממנה. ידיעה שיודע לב של אישה, אשר שום שקט לא יעורר בה שקט.
|
| תאריך:
|
12/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/01/2010
|
|
אברהם שרון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ישמעאל
|
12/01/10 17:31
|
|
|
|
|
|
|
לפני יותר משלושים שנה, במהלך השנים 1978 ו-1979, ניהלה ישראל משא-ומתן עם הממשל המצרי על הסכם השלום. שני הצדדים דבקו בתוואי של קו הגבול הבינלאומי בתקופת המנדט הבריטי והתעלמו מן המציאות שבשטח, מקיומם של אנשים חיים משני צדי הגבול. ב-1948 הייתה רפיח עיירה פלשתינית קטנה, בקצה הדרומי של רצועת עזה. קו הגבול הבינלאומי עבר מדרום לעיירה. במהלך מלחמת העצמאות נמלטו ערבים רבים אל תחום הרצועה, וחלק ניכר מהם התמקם ברפיח. שם גם קם אחד ממחנות הפליטים הגדולים שברצועת עזה. מאז, במשך 30 שנים, כל עוד שלטה מצרים ברצועה, ולאחר מכן - תחת שלטון הממשל הצבאי של ישראל, לא הייתה משמעות לקו הגבול המנדטורי. העיירה - על פליטיה - גדלה, התרחבה והתפשטה גם אל תחום שטח סיני, מעבר לגבול הבינלאומי הישן. והנה, במהלך המו"מ, לא התעניינו מנחם בגין, מחד-גיסא, ואנואר סאדאת, מאידך-גיסא, בגורל העיירה ותושביה. עמידתם העיקשת על קו הגבול הבינלאומי הביאה לחציית העיר בין שתי רשויות פוליטיות שונות, וכך נולד הפלונטר הגדול של חלוקת התושבים בין הטריטוריה המצרית לבין שטח הרצועה. כך נולדו ההברחות, וכך נולדה מסורת המנהרות בין שני חלקי רפיח.
|
|
|
|
|
ארבע שנים חלפו מאז קרס, ורבים מתגעגעים. רובם אפילו לא יודעים, שהגעגוע לאיש הרע הזה, הושתל בתודעתם על-ידי מעצבי דעת קהל עם שנאה למתנחלים. המאמץ הזה לשתול בתודעתנו הערכה, הערצה וגעגועים לאיש, מכיל בתוכו תודה עמוקה. מגיע לו, לקבלן הביצוע של השמאל האימפוטנט, על שמימש בעבורם את שתי הפנטזיות האולטימטיביות: עקירת ישובים וריסוק הליכוד.
|
|
|
|
|
ספרי השירה של אורי צבי גרינברג ראו אור ביידיש ובעברית במהלך שבעה עשורים של המאה העשרים. שירתו הגיבה תמיד למאורעות זמנה, מימי שירותו כחייל בחזית הסרבית במלחמת העולם הראשונה, דרך תקופת היותו אמן אוונגרדיסט בוורשה ובברלין בשנות העשרים ועד להצטרפותו למפעל הציוני בסוף שנת 1923 כמשורר-חלוץ בן העלייה השלישית. בניגוד למוסכמה הרגילה הרואה באורי צבי גרינברג משורר אקספרסיוניסט מובהק - איש המהפכה של המודרניזם האירופאי באירופה - מבקש מחקרו של פרופ' אבידֹב ליפסקר לשרטט מחדש את התפניות שעברה כתיבתו של גרינברג ולהאיר את 'אזורי ההיסוס' הפואטיים והאידיאולוגיים שלה, את ה'התחלות' המפתיעות המתגלות בה דווקא על רקע המוסכמות המקובלות שהציעו לה פואטיקות ואידאולוגיות בנות זמנה.
|
|
|
|
|
שירות SaaS מציע לנו לקחת את כל המידע הארגוני, החל מתעבורת הדואר, דרך מערך קשרי הלקוחות ועד הניהול השוטף של העסק, ובמקום לשמור אותו אצלנו, בשרת הארגוני, פשוט לשים אותו באינטרנט. מי יסכים לקחת את כל המידע על הלקוחות שלו, ופשוט לשים באינטרנט? זה נוגד כל הגיון, זה מידע סודי בהחלט!!!
|
|
|
|
|
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
