תרומות קטנות - ערך גדול לעמותות

חלומו הרטוב של כל מנהל עמותה הוא למצוא מיליונר או מיליארדר שייקח תחת חסותו את הארגון ויפטור את מנהליו מהצורך המעיק בגיוס כספים. כדרכם של חלומות, גם השאיפה למצוא "שרי אריסון" פרטית שתאמץ את העמותה נתפסת כפנטזיה רחוקה, ומרבית המנהלים נאלצים להשקיע זמן ומשאבים בגיוס כספים שיטתי ומתמשך. השאלה המתבקשת היא למה לחפש מכרה זהב בודד - שעלול לפשוט את הרגל ולמוטט את העמותה בכל רגע נתון - כשאפשר לגייס עשרות תרומות מגורמים קטנים יותר וליצור בסיס כלכלי איתן וארוך טווח? כדי לפזר את הדעות הקדומות ולספק למנהלים כלים טובים יותר לגיוס כספים, להלן 15 סיבות מדוע לא כדאי להם לשכוח את העמותות הקטנות:

1. סיכוי גבוה יותר לקבל תשובה חיובית: קל יותר ומאיים פחות לבקש מאדם תרומה קטנה לארגון. רוב גייסי הכספים חוששים לבקש תרומה גדולה מכיוון שהם מודעים לאפשרות של תשובה שלילית. במטרה של תרומה קטנה, הסיכוי לקבל תשובה חיובית גבוה יותר. במקרה של תשובה שלילית, הנזק אינו גדול כל כך.

2. הגנה מ"טראומת מיידוף": תרומות קטנות מפזרות את סיכוני הארגון. העמותה לא תהיה תלויה רק בכמה מענקים גדולים. במקרה שהנדבן פושט את הרגל (או פשוט מרמה את כל לקוחותיו, כמו במקרה של ברנרד מיידוף) העמותה לא תקרוס.

3. יותר תורמים פוטנציאליים: בניגוד לקבוצה המצומצמת של מיליונרים ומיליארדרים שמעדיפים להשקיע מכספם בעמותות ולא בקרנות הון סיכון, מספרם של התורמים הקטנים הוא כמעט אינסופי. באמצעות דיוור ישיר, משלוח מסרונים ושימוש ברשתות חברתיות כדוגמת "פייסבוק" ו"טוויטר" ניתן להגיע לעשרות אלפי אנשים ולבקש מהם תרומות קטנות. חלק מהגולשים אינם חוששים לשלוח תרומה קטנה בדרכים אלו והעמותה יוצאת נשכרת.

4. גביית דמי חבר שנתיים: תשלום דמי חבר חודשיים או שנתיים לארגון הוא כלי אפקטיבי וחשוב בגיוס כסף וחברים לכל עמותה פעילה. דמי חבר המגיעים מציבור רחב עשויים לחזק מאוד את העמותה, להזרים לה כסף באופן קבוע ולבסס את מעמדה בציבור. בנוסף, את דמי החבר ניתן לגבות דרך הוראת קבע, שמבטיחה לעמותה הכנסה קבועה לאורך חודשים רבים.

5. הפקת אירועי התרמה חגיגיים: אירוע מעניין ומסקרן שדמי הכניסה שלו נמוכים יכול לסחוף קהל גדול שחלק ממנו ישמור אמונים לעמותה גם באירועים נוספים. אירוע כזה יתרונו ביחסי ציבור, כסף וגיוס ידידים לעמותה.

6. אין צורך בבלעדיות: בקשה לתרומה בסכומים גדולים דורשת מהתורם להתחייב לעמותה אחת או שתיים. לעומת זאת, מרבית הציבור תורם כסף ליותר מעמותה אחת. תרומות קטנות יקלו על ציבורים נרחבים מאוד להצטרף למעגל התורמים.

7. העניים של היום הם העשירים של מחר: תרומות קטנות עשויות להפוך לתרומות גדולות. אם לאורך השנים ישכילו המנהלים לטפח ולקרב את התורמים הקטנים לעמותה, חלקם יהפכו לעשירים ונדיבים יותר והעמותה תצא נשכרת מכך.

8. קל יותר לתגמל את התורמים: האם הייתם מוכנים לשלם חמישה שקלים עבור עמותה למלחמה בסרטן בתמורה למחזיק מפתחות או פנס כיס? סביר להניח שכן. מחקרים שנערכו לאחרונה מראים שאם אדם מקבל תשורה - בין אם מדובר במזרון מתנפח לים או במכונית מהודרת - ההיענות שלו לתרומה גדלה ב-30%. הרשתות הגדולות מפתות אותנו לתרום באמצעות מתנות וזוהי בהחלט דרך לגיטימית שגם העמותות יכולות לאמץ.

9. אפשר להשתמש במתנות וירטואליות: העמותות יכולות "למכור" תשורה וירטואלית למאות, אלפי ואף עשרות אלפי תורמים. כך למשל, עמותה לילדים בסיכון יכולה למכור "סיכוי" תמורת 50 שקלים, ושני "סיכויים" ב-100 שקלים. גם "מניות וירטואליות" יכולות להימכר על אותו בסיס.

10. קל יותר להגדיר יעדים ולממש אותם: השגת יעדים המוגדרים בתרומות קטנות קלה יותר מאשר במענקים גדולים. אם מנהל עמותה שואף לגייס מאה שקלים מ-500 תורמים קטנים, הוא יוכל לעשות זאת באמצעות קמפיין מתאים וקל למדידה.

11. הצוות מעורב בפרויקט - ומתגבש: קמפיין לתרומות קטנות מערב את כל עובדי העמותה. כל עובד יקבל מכסת גיוסי כספים וכל אחד יצטרך לבחון דרכים יצירתיות על-מנת לעמוד במשימתו. בנוסף לתחושת הגיבוש, ניתן לקיים תחרות בין הקבוצות השונות וכך למקסם את המאמצים של העמותה כולה.

12. שינוי תרבות התרומות המקומית: בארה"ב, כ-75% מהתרומות לעמותות מגיעות מאנשים פרטיים. בישראל, מלבד המגזר הדתי, האחוזים קטנים בהרבה ובפועל רובנו מסתפקים בתשובה "תודה, כבר תרמתי" במקום לשלוף את הארנק. בקשת תרומות קטנות עשויה לחנך את הקהל לנתינה, שבסופו של דבר תעזור מאוד למגזר השלישי ותפתח דפוסים של סולידאריות חברתית.

13. במקום כסף - מעיל וספר של טולסטוי: בזארים של יד שנייה הם כלי אקטואלי לגיוס משאבים. איסוף מוצרים, ספרים, בגדים ומכירתם בבזאר יכול להכניס כסף לעמותה ולקרב אליה קהלים נוספים.

14. חזרתו של "דן חסכן": עמותות המערבות ילדים ונוער באיסוף תרומות עשויות לסייע לחינוך הילדים לנתינה ומעורבות. כך למשל, ניתן לחלק קופות לבתי הילדים - דבר שלא נעשה בארץ מאז ימי "דן חסכן" העליזים. כל משפחה תאסוף את מטבעותיה ותביא בעצמה את הקופה להחלפה. בני נוער יכולים גם לעבור מדלת לדלת באזור מסוים ולאסוף תרומות ושווי-כסף מבתי התושבים לטובת העמותה.

15. משקיעים היום - קוטפים את הפירות בעשור הבא: הקמת אגודת ידידים ואגודת בוגרים היא צורך של כל עמותה. מעט מאוד עמותות עושות זאת בגלל החשש של עומס עבודה ומאמץ והנטייה הישראלית לתכנן לטווח קצר ולהזניח לחלוטין את הטווח הארוך. חייבים להפנים שגיוס כספים בעיקרו זו עבודה לטווח ארוך, אבל אין טוב ממנה ליציבות וחוסן של עמותה.

בסופו של דבר, גיוס תרומות קטנות מגורמים רבים ושונים יכול להיות יעיל לא פחות - ואפילו יותר - מחיזור על פתחיו של "מועדון המיליונרים". עדות נוספת לכוחן של התרומות הקטנות ניתן למצוא בסיפורן של האוניברסיטאות האירופאיות, אשר ביקשו מבוגריהן לתרום להן פאונד אחד בחודש. מכיוון שמדובר בסכום קטן מאוד וסמלי - אף אחד לא סירב. כך רתמו האוניברסיטאות עשרות אלפי בוגרים אשר תרמו להן סכומים קטנים לאורך שנים רבות. האוניברסיטאות טיפחו תורמים אלה ובהמשך חלקם התעשרו ותרמו להן כסף רב, כולל השארת חלק מעיזבונם. כעת רק נותר לתרגם את סיפור ההצלחה הזה למונחים ישראלים, ולגלות שגם תקציב שנתי נדיב יכול להתחיל במטבע של חמישה שקלים.