מהפך: שס - ממפלגה חרדית למפלגה ציונית

כאן המקום להזכיר נשכחות: היו זמנים ששס הצהירה על עצמה, בגאווה רבה, אנטי-ציונית למהדרין, והצטרפה בחדווה להשקפה החרדית כשהגדירה את הציונות: "תנועה אנטי-יהודית".

בימים ששס עוד ייחלה ללגיטימיות בעולם החרדי, פרסם בטאונה 'יום ליום' (21.3.02) את מאמרו הנבזי והמרושע של מנכ"ל העיתון רפי מלאכי, שראה אור תחת הכותרת השקרית: "ציונים = אנטי יהודים". מלאכי מצטט מטיף נלעג והזוי בשם אמנון יצחק וטוען כי "ראשי הציונות רצו להקים מדינה אירופית חילונית שתהיה בעלת רוב דמוקרטי אשכנזי". לא נחה דעתו של אותו מלאכי עד שכינה את חוזה המדינה, המייסד והיו"ר הראשון של ההסתדרות הציונית, בנימין זאב הרצל, בתארים "הוזה המדינה" ו"רשע", וסיכם את מאמרו: "העדפנו להמעיט [בתיאוריו של יצחק], כדי לא למלא את עיתוננו ברפש. על הציבור לשפוט אם ראוי לכנות את הרצל חלילה בשם 'חוזה מדינת היהודים'".

מאמרים סהרוריים כאלה ייחסכו מעכשיו מאיתנו, אבל אין להסיק שהתחברות שס לעטיני התנועה הציונית, תוביל אותה לזרועות האידיאולוגיה הציונית-דתית. להפך. לא מן הנמנע שדווקא ההצטרפות לציונות תדחק בשס לנקוט עמדות המנוגדות לאלה של הציונות הדתית, כדי לשדר לציבור החרדי ששס לא נטשה אותו לגמרי, בבחינת "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך".

איתות ראשון לכך ניתן למצוא בסוגיית בחירתו של רב ראשי אשכנזי לירושלים. בניגוד להסכמות המוקדמות עם שס ולפיהן ייבחר הרב הספרדי משורות שס והאשכנזי משורות הציונות הדתית, פועל כעת שר הדתות יעקב מרגי באמצעות אקרובטיקה פוליטית חסרת-מעצורים לסיכול בחירת רב ציוני-דתי לירושלים ולסלילת הדרך לבחירת רב חרדי לתפקיד.

קשה שלא לראות בהתנהגות זו של המפלגה הציונית החדשה, משום רמז לבאות: קריצה לעבר המחנה החרדי והתרסה כלפי שאר העולם: "ראו אותי שכשר אני"...

אולם טועה מי שחושב שההצטרפות לתנועה הציונית, חוללה מהפך אידיאולוגי מרחיק לכת בשס. בסך-הכל מדובר בניסיון מתוחכם להתחבר לעטיני ההסתדרות הציונית, ולהשיג משאבים שעד כה נמנעו מהסיעה החרדית-מזרחית. אומנם נכון שעל-אף חרדיותה של שס היא הייתה פחות מקובעת בעולם החרדי, ולעיתים גילתה פעילות ציונית רח"ל (כמו למשל מעורבותה בסוגיית השטחים, נושא שהמפלגה החרדית האשכנזית יהדות התורה נמנעת מלגעת בו, כדי שלא להיראות שותפה לסוגיות המדיניות של המדינה הציונית).

ועל-אף זאת, עצם ההחלטה של שס להצטרף להסתדרות הציונית, בבחינת "קום עשה", מסמלת בהכרח התקרבות מסוימת לחוגי הציונות והתרחקותה מהעולם החרדי, בעל תפיסות עולם רדיקליות, אשר נעות בין גישה אנטי-ציונית קיצונית לבין עמידה מן הצד בנוסח "שב ואל תעשה".

לא קלה הייתה דרכה של שס אל חיקה של ההסתדרות הציונית. שס התלבטה ארוכות בסוגייה זו, ובדיונים שהתקיימו בבית הרב עובדיה יוסף לפני שנים אחדות, הוחלט אז שמקומה של שס אינו במחנה הציוני. שס העדיפה אז להמשיך ולהיות חלק מן המחנה החרדי, חרף רחשי הבוז וההתנשאות שמקרין המחנה החרדי האשכנזי כלפי אחותו החורגת שס. אבל למרות כל זאת העדיפה שס להידבק בחרדיות האשכנזית, בחינת יהיו מזונותיי מרים כזית ובלבד שאזכה לחיבוק החרדי, ואל יהיו מזונותיי בשפע ורווחה מידם של הציונים.

בסופו של דבר הבינה שס באיזו צד של הפרוסה מרוחה החמאה: ההסתדרות הציונית, מה לעשות, מצ'פרת רק תנועות יהודיות בארץ ובעולם המאוגדות בתוכה. זה מתחיל בהקצבות לבניית מוסדות חינוך ותרבות, ומסתיים בהשפעה של ממש על התנהלותה היומיומית של התנועה הציונית, בארץ ובעיקר בתפוצות.

נכון אומנם שתפיסת העולם הבסיסית של שס לא הייתה מעולם אנטי-ציונית רדיקלית. אבל היא גם לא ראתה עצמה ציונית. שס צעדה במסלול ביניים בין שתי התפיסות.

כך למשל נוהג הרב עובדיה בבית הכנסת שלו, שלא לומר בשבתות את התפילה לשלום המדינה, אבל משמיעים אצלו מדי שבת את תפילת "מי שברך" לחיילי צה"ל (בניגוד לציבור האשכנזי החרדי הפוסח על שתי תפילות אלה בנימוקים שונים ומשונים, שהצד השווה שבהם, הסתייגות מן המדינה הציונית). שס תומכת בשירות בניה בצה"ל וביציאתם לעבודה המפרנסת את בעליה, והיא נמנעה מלהצטרף לחרם החרדי על האינטרנט, על העולם הסלולרי ועל...העדה האתיופית.

גם בשדה הפוליטי הפגינה שס עצמאות רעיונית: בניגוד לחרדים, המסרבים להשתתף מיניסטריאלית בממשלת המדינה הציונית, כדי שלא יזוהו עם הציונות, מיוצגת שס ליד שולחן הממשלה וזוכה לעמדות השפעה. כך הצליחה לחולל מהפך חינוכי בישראל עם הקמת רשת חינוך ספרדית חדשה. והיא גם השפיעה בפועל על מהלכים מדיניים מכריעים, כמו למשל תמיכתה העקיפה בהסכם אוסלו (ששת ח"כיה נמנעו בהצבעה המכרעת ב-23.9.93, ובכך איפשרו השגת רוב של 61 ח"כים לאישור ההסכם השגוי על חודו של קול!).

גם קהילות ספרדיות חשובות בעולם, למן קהילת יהודי צרפת ועד לקהילות בדרום אמריקה, לחצו על שס להצטרף לתנועה הציונית. רובם המכריע של יהודי קהילות אלה מזדהים אומנם עם שס, אבל מפגינים יחס חם ואוהב למדינה ולסמליה: הם נוהגים לשיר בהתלהבות את "התקווה" בהתכנסויותיהם, מניפים בהן בגאווה את דגל המדינה, חוגגים את יום העצמאות וכדומה, מעשים שטרם השתרשו בשס הישראלית.