"כלבי השמירה של הדמוקרטיה" או כלבים שוטים?

היו שכינו את העיתונות ואת העיתונאים כ"כלבי השמירה של הדמוקרטיה".

אצל כלבים, כידוע, ככל שהכלב רעב יותר - כך הוא תוקפני יותר. מטעם זה מאכילים כלבי שמירה רק בתום המשמרת. אולם כאשר הכלבים רעבים מאוד - הם עלולים לטרוף זה את זה.

אם הרעב יימשך - יכרעו בקול יללה דקה בתקווה שמישהו יזרוק להם עצם. "כלבים אלמים לא יוכל לנבוח, הוזים הם שוכבים", כלשון הנביא ישעיהו [נ"ו, 10].

הכלבים רעבים והם נושכים מכל הבא לפה. זו סיבת ההתנפלות האחרונה על שרה נתניהו. הם יתקפו כל מטרה מזדמנת. זה מכבר עיניהם וכותרותיהם אדומות, ענקיות, נוטפות דם, גם כאשר אין על מה להכריז או להכתיר.

הם כבר נושכים זה את זה.

יש מדינות בהן נהוגים קרבות כלבים. בישראל הדבר אסור, מטעם של "צער בעלי חיים". אולם לעתים קורה משהו נורא: פורצת מחלת הכלבת. הכלבים אז משתטים. כלב שוטה נושך כל יצור, פיו מטיף ריר וקצף, הוא פוחד ממים ומסוכן לכל בריה. סופו תמיד מוות בצמא ובייסורים.

אני חושש שאנו על-סף מחלת כלבת של "כלבי-השמירה של הדמוקרטיה". הם כבר יצאו נגד חופש הביטוי. הם כועסים על תחרות חופשית. הדמוקרטיה והקפיטליזם התאימו להם רק כל עוד שלחו ידם בכל תחומי המולטימדיה וגרפו זהב.

עכשיו הם מצד אחד נושכים את הדמוקרטיה עצמה - זו שאיפשרה להם את חופש הביטוי והשיסוי - ומצד שני דורשים ממנה להפוך למשטר טוטליטרי ולאסור כל תחרות מצד מתחריהם.

שוטה מי שמגדל כלב שוטה.

ובינתיים: הכלבים נובחים והשיירה עוברת למקום אחר. העיתונות הכתובה כולה מאבדת את קהל קוראיה לטובת הטלוויזיה והמחשבים.

"שנאת חינם" בין העיתונים

תופעה נוספת: מזה עשרות שנים "כלבי" 'מעריב' ו"כלבי" 'ידיעות אחרונות' נשכו זה בעקבו של זה. כל כלב חדש שהופיע בשכונה נושך בשיני שניהם. כלשונו של הנביא ישעיהו [נ"ו, 11] "והכלבים עזי-נפש לא ידעו שבע".

אולם עתה הגדילו: משהופיע חינמון, ניתקו את כל מוסרותיהם ויצאו יחדיו, כתף אל כתף, לטרפו חיים.

ואין זה חשוב ש'מעריב' מחולק חינם ברחובות ואת 'ידיעות אחרונות' אני רוכש בשקל אחד בסופרמרקט השכונתי. שניהם מחולקים חינם בתחנות הדלק. אך את 'ישראל היום' הם שונאים ממש "שנאת חינם", כי הוא הרי מחולק בחינם.

במלחמה זו סר חינם של שני הטורפים בעיני חלקים גדלים והולכים של הציבור. בינתיים, כל העיתונות מתמוטטת. כזכור: "לא חרבה ירושלים אלא על שנאת חינם".

בעיני הציבור, הנדרש לשלם מחירים מופקעים כמעט על כל מוצר, גם על העיתון, עולה ריח החינמון כריח הקינמון, ואולי אף כריח האפרסמון העלום שגודל בכרמי עין-גדי.

חוששני ש"כלבי השמירה" של הדמוקרטיה הפכו לכלבי-רחוב, ושומר נפשו ירחק.

האם לכלב הזה כיוון הכתוב בדברים כ"ג, 19: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלוקיך"?