בחזרה לניינטיז

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מתאמץ להצטייר כבחור מגניב וקול. יש לו בלאקברי ואייפון, ובצוות היועצים שלו יש מישהו שתפקידו לספר לנשיא מה חם עכשיו. לו אני אובמה, הייתי מפטר את היועץ הזה, שככל הנראה שכח להודיע לבוס ששנות התשעים הסתיימו מזמן.

עובדה: לפני כמה ימים במהלך נאום בפלורידה, ראה אובמה את האור והבין מה מפריע להגשמת הפנטזיות שלו במזרח התיכון : אבו מאזן מתקשה להתמודד עם החמאס, ואילו נתניהו המסכן היה רוצה להתקדם - זו קואליציית הימין שמפריעה לו.

אתה הבנת את זה, ברוך? ארגון טרור ומפלגות לגיטימיות נכרכים יחד בהבל פיו של בן האלים מהבית הלבן, והתקשורת הישראלית כדרכה עונה אמן. נשמע מוכר? לא במקרה.

הצצה חטופה בעיתונים מימי אוסלו האופטימיים, לפני הטרור, תגלה שכך בדיוק אמרו כמעט כל דוברי השמאל דאז, החל מביל קלינטון, עבור ביצחק רבין ובשמעון פרס, ועד לדליה איציק. אם אתה בעד השלום, אתה שייך לבני האור. ואם אתה מתנגד לוויתורים המסוכנים הכרוכים בו - אתה בקואליציה עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי. בכדורגל קוראים לזה לשמור על השחקן, במקום על הכדור - לתקוף אישית במקום להתייחס עניינית לטענות היריב.

היום ברור שרוב הציבור מאס בתפיסה הזאת, ותוצאות הבחירות האחרונות יעידו. זה לא מפריע לשמאל להסביר, שאין ברירה - הפוליטיקאים יציגו עצמם כימניים לפני הבחירות כדי לרצות את ההמון, וינקטו מדיניות פייסנית אחר כך, כי זה "מציאותי" יותר. ואחר כך יסבירו לנו בפנים רציניות כמה חשוב למלא אחר הוראותיה של ממשלה נבחרת, כמובן, לאחר רצח האופי המתבקש לגורמים המסוכנים מימין שהשיגו רוב נאה בבחירות האחרונות.

לאובמה יש המון צרות - כלכלה מרוסקת, שתי מלחמות כושלות ופופולריות דועכת. ניתן לסלוח לו על הכרסום המתמיד שלו בריבונות הישראלית, על החוצפה של רם עמנואל, על הטייתו הברורה של ג'ורג' מיטשל לטובת הערבים (עניין של מוצא משפחתי), ואפילו על אי הבנתו של הדמוקרט הבכיר שכך בדיוק פועלת דמוקרטיה ייצוגית, וזו חובתה של הקואליציה שנבחרה לפני שנה. אבל מיחזור של טענות מקושקשות מלפני עשרים שנה? השוואה בין הימין הישראלי לתנועות טרור? That is SO Ninties!