ינעל הנעל הזאת

איך לא התקיים שום דיון בסיבות (כן! סיבות!) לעובדה המצערת שכל אזרח קטן שנזקק לבית המשפט מרגיש לעתים שהוא נחשף לשופטים מרושעים, מתנשאים, גסי רוח, עילגים, עושים חשבונות עם עורכי דין (על-חשבון לקוח), בזים בגלוי לתובעים ונתבעים אומללים על אי-הבנה וידע, מפגינים אדישות ובכלל - יוצרים רושם מובהק שכל קשר בין התהליך המשפטי וצדק, אמת ואפילו החוק (כן! החוק!) אינם קשורים למחזה העיוועים הקרוי בית דין?

איך קיתונות הזעם העממי והניכור מבית המשפט לא מפרנסים שום דובר ציבורי, שום דיון ראוי?

וכמה סמלי שלבית המשפט העליון אי-אפשר להגיע באוטובוס. פשוט אין. הוא מוסד המיועד לנשואי הפנים הבאים במכוניות פרטיות להיכל ה"צדק".

וכל זה לא קשור לבריון אלים זה או אחר שהשליך נעליים על כבודה (?), כשם שהוא לא קשור לבריונים שמכים ואף הורגים בלי לקבל שום עונש ראוי.

זה קשור לזעקת השבר על "מקום קדוש" ו"קו אדום".

האזרח הפשוט, דל האמצעים וחסר ההשכלה המשפטית ו/או הקשרים החברתיים (גם עם שופטים ופרקליטים!), הוא הקדוש היחיד, ו(אי-)יחס בתי המשפט אליו הוא חציית הקו האדום.