האם קרחוני ההימלאיה נמסים במהירות האור?

למרות מכבש התעמולה והאינדוקטרינציה התקשורתיות, הציבור לא יכול היה להיוותר אדיש למבול פרשות השחיתות והרמאות שנחשפו בשנה האחרונה בנושא זה. בתחילה הייתה זאת פרשת "קליימטגייט", שהוכיחה כי תהליך ביקורת העמיתים התדרדר לפארסה פלילית, בניסיון לכסות על רשלנות מדעית ועל הסתרת נתונים.

אחריה פרצה "פאצ'ורי-גייט", שבה נתגלה כי מי שעומד בראש הצוות הבין-ממשלתי בנושאי אקלים של האו"ם לנושא שינויי האקלים, שימש גם יו"ר דירקטוריון בחברות שהרוויחו ישירות מאווירת הפחד שהפיץ הארגון. בסוף ינואר כתב ה"טלגרף" הבריטי: "ה-IPCC, שהאובייקטיביות והניטרליות שלו נחשבו בלתי מוטלות בספק, התגלה כגוף שפועל כמו קבוצת לחץ למען מטרה מסוימת... בלהיטות לשכנע את העולם בתוצאותיה הרות האסון של ההתחממות מעשה ידי האדם, איבד ה- IPCCאת האובייקטיביות שלו ואת אמון הציבור".

בנוסף על שתי פרשיות אלה, הופיעה "פרשת הקרחונים" (GlacierGate), שחשפה כי ה-IPCC כלל בדוחותיו "בטעות" הצהרות תעמולה חסרות ביסוס, שאינן עומדות בסטנדרטים מדעיים. אחת מהן קבעה כי "קרחוני ההימלאיה נמסים במהירות. עד שנת 2035 עלולים מרבית הקרחונים להיעלם. תהליך זה יביא לייבוש מקורות המים של הודו". קביעה זו התפרסמה היטב, וזכתה להיות דוגמה לאסונותיה הנוראיים של ההתחממות. כשנבדק המקור לה, התגלה דוח לא מדעי של ארגון, שטען כי "עד שנת 2350 צפויים חלק גדול מקרחוני ההימלאיה להצטמק עד כדי 20 אחוז מנפחם הנוכחי". כלומר, השנה 2350 הפכה בדוח IPCC לשנת 2035 – הפרש "זניח" של 300 שנה.

והפרשה האחרונה היא "אמזונס-גייט": זיוף טענות בדבר אסון אקולוגי קרב ליערות האמזונס, וייחוסן למסמכים שנכתבו על-ידי "פעילים סביבתיים". בדיקת האסמכתאות לטענות, כי "עד 40 אחוז מיערות האמזונס עלולים להגיב לירידה אפילו קלה במשקעים", כי "הצמחייה הטרופית תשתנה במהירות רבה" וכי "סביר שבמקום היערות תיווצר סוואנה העמידה יותר לחום ויובש" – העלתה שאפילו הפעילים הסביבתיים לא טענו אותן, ובוודאי שלא הציגו להן תימוכין כלשהם.

מדי יום נוספות עוד מבוכות והשפלות לחסידיה השוטים של תיאורית ההתחממות מעשי ידי אדם, וזאת עוד בטרם טופלה השאלה הגדולה של התעלמות ה-IPCC ממידע תצפיתי, המלמד כי ההתראות וההפחדות הכלולות בדוחות האו"ם אינן מתממשות.

המסמר האחרון באמינותן של טענות ה-IPCC בעיני דעת הקהל ננעץ בנאומו על מצב האומה של הנשיא אובמה בפני חברי הקונגרס. בסוף הדקה הרביעית בנאום, החל אובמה לדון בנושא שינויי האקלים ונתקל בתגובה בלתי צפויה לדבריו: "יש כאלו שאינם מסכימים עם העדויות המדעיות החותכות בדבר שינוי האקלים". כאן נקטע נאומו של הנשיא האמריקני על-ידי פרץ צחוק, שהדביק את כל הנוכחים בבית. היה זה הרגע שבו נחשפה האמת העירומה – רגע בו כל הנוכחים ביטאו את התחושה כי הכוח הפוליטי הנשען על מדע מפוקפק – מוצה.