|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עיר הקיט החורפית של אנגליה חוגגת 2,000 שנה להיווסדה ● החופים הנטושים ומיעוט האוכלוסיה הם אלו המושכים אליה תיירים
|
|
ה"רויאל פביליון" בברייטון
|
|
|
|
|
ברייטון, עיר הנופש שבדרום-מזרח אנגליה, חוגגת בימים אלה 2,000 שנה מאז ראשיתה ככפר הדייגים הקטן ליינס. כיום גודשות אותה סימטאות צרות, גדושות בחנויות-עתיקות, פאבים ומסעדות, אבל עדיין היא מוקפת גם שטחים חקלאיים רבים, שתורמים לנוף הפסטורלי שלה. בשטחים אלה ניתן להסתובב באורח חופשי ולצפות במשקים, המבוססים בעיקר על גידול צאן-כבשים, סוסים וגידולי-פלחה מסוגים שונים.
רבים נמשכים אליה דווקא משום האווירה המלנכולית שלה. מה שמושך אותם הם, בעיקר, החופים הנטושים, דלילות האוכלוסיה ומעט החנויות הפתוחות, שבעליהן מתעקשים להמשיך ולעשות בה עסקים גם בעצם הימים האלה.
שמה של ברייטון יצא לפניה כעיירת-נופש קייצית בעיצומו של החורף, בשל חוף הים הרגוע והקסום שלה, שלרחצה בו מייחסים סגולות רפואיות רבות. לאורך החוף משתרעת טיילת רחבת-ידיים, שממנה נשקף ה"פאלאס פיר" - מזח הארמון, שהוא התגלמות הקיטש הברייטוני. יש בו מתקני-שעשועים ישנים ופשוטים, דוכנים למזון מהיר, מאות מכונות-משחק, מזכרות זולות ומגידי-עתידות.
מבנה ביזארי
אבל את עיקר-תהילתה קנתה ברייטון בזכות ה"רויאל פביליון" שלה - ארמון הקיץ של המלך ג'ורג הרביעי, שבנוי בצורת פגודה תאילנדית. הביתן המלכותי נחשב לאחד המבנים הביזאריים ביותר באיים הבריטיים. יש בו ערב-רב של סגנונות ארכיטקטוניים: הודי, מורי, ויקטוריאני, ניאו-קלאסי וקולוניאלי. העיצוב החיצוני הוא בהשראה הודית, כולל צריחי-מסגדים וכיפות-בצלים.
ברבות השנים הפך הביתן לארמון גרנדיוזי, חסר-בושה במגלומניות שלו. הכניסה אליו היא דרך פרוזדור מתומן, שתקרתו עשויה בצורת אוהל אסיאתי. המשכו הוא "המסדרון הגדול", המהווה את עמוד השדרה של הבניין. המסדרון הגדול מעוצב בסגנון סיני עתיק - של נחשי-זהב ודרקונים יורקי-אש המשתלשלים מהקירות. המראה הכללי מזכיר לא במעט בית-בושת סיני ומן המסדרון הגדול מגיעים ליתר החדרים: חדרי-מוזיקה רבים, חדרי-אירוח, חדר-אוכל, חדרי המלך ואולם-נשפים עוצר-נשימה, שכיפתו, המתנשאת לגובה של 15 מטר, מעוטרת בעלים טרופיים גדולים, כשממרכזה משתלשל דרקון-כסף עתיר-ממדים.
סמוך לביתן המלכות ממוקמים מוזיאון-ברייטון והגלריה לאמנות, מהגדולים והחשובים בבריטניה, שבהם אוסף יצירות-אמנות מהמאה העשרים. במקום מוצג גם אוסף מקסים של כלי-קרמיקה מהמאות ה-17 וה-18, כשהפריט המפורסם ביותר בו הוא ספה אדומה בצורת שפתיים - יצירתו של האמן סלבדור דאלי.
|
| תאריך:
|
16/02/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/02/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
בסוף השבוע שעבר ניתן היה להיווכח הלכה למעשה כיצד פועלת המערכת הפוליטית האינטרסנטית ויוצרת עוול חברתי משווע זועק לשמים.
|
|
|
|
|
כאשר הפרקליט-מרצה, התבטא כפי שהתבטא, געשה המדינה. שופטים, פרקליטים, יועצים משפטיים - אלו שסמל המדינה מונח מעל ראשם - נזעקו כולם. אנחנו חמורים? אנחנו משחקים טטריס במהלך הדיונים? אנחנו נפקדי שכל ישר? חלילה וחס. בסיפור הזה יש אשם מרכזי אחד, והוא הדין הפלילי עצמו. מה שכן חריג (מאוד) בסיפור הזה, והוא שחץ הרעל נורה דווקא על-ידי תובע. שהרי הדין הפלילי משרת את עבודתו כעבד נרצע. על כן, תמוה מאוד שדווקא הקוזאק מתאונן ומלין.
|
|
|
|
|
הדבר החדש שישראל וארצות הברית הצליחו להשיג בשנים האחרונות ולהנחילו לכל העולם, במיוחד מאז ועידת אנאפוליס (בנובמבר 2007), הוא הסתכלות אלטרנטיבית על הסכסוך, ולפיה הבעיה שיש לפתור כרגע היא "הבעיה הישראלית" ולא "הבעיה הפלשתינית", והזכויות שיש להצילן ולהבטיחן ברמה הבינלאומית הן "הזכויות הלאומיות הישראליות" ולא הזכויות הלאומיות הפלשתיניות או זכות ההגדרה העצמית של העם הפלשתיני. ישראל, בתמיכתה של ארצות הברית, לא מנסה רק לכבוש את השטחים הפלשתינים, אלא מבקשת לחלץ מהעם הפלשתיני את מעמד הקורבן ולהתחרות עליו.
|
|
|
|
|
כאשר ניגשים לדון בסוגיית יהדותה של מדינת ישראל, מוטלת עלינו בראש ובראשונה החובה לחזור לדרך שבה הגדירו אותה מייסדיה, מנהיגי התנועה הציונית. כן עלינו לחזור ולעיין בהחלטות האו"ם שעל בסיסן הוקמה מדינת ישראל, ובאופן שבו מובע בהן היחס לפלשתינים שנאחזו באדמותיהם ובמולדתם, ושהאזרחות הישראלית הפורמלית נכפתה עליהם, שכן אנחנו "אזרחי מדינת ישראל". התשובות לשאלות אלו שואפות להציע ידע סיסטימטי על מהותה של מדינת ישראל, כדי להימנע מחילוקי דעות פנימיים בנוגע להיסטוריה, ובלי כל קשר למסקנות הפוליטיות הכרוכות בידע זה.
|
|
|
|
|
הממשלה החליטה על הקמת מרכז למורשת גנדי. משפט זה, מעורר אצל רבים פליאה, תדהמה, הסתייגות, שאט נפש: מה עניין גנדי לעניין מורשת עיונית שחס וחלילה עוד ילמדוה בבתי הספר?! יש עניין.
|
|
|
|
|
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
