צעד אחד קדימה, שני צעדים אחורה

ברכות לח"כ ד"ר מיכאל בן ארי שהוסיף לפועלו הציבורי המבורך צעד חשוב בהבנת המציאות. במאמרו "התפקדות כן, נאמנות לא", שהתפרסם בעיתון 'בשבע' האחרון, זכה למלא את תפקיד הנחשון מבין חברי האיחוד הלאומי, שהודה בפה מלא בחשיבות ההתפקדות למפלגת השלטון.

אין זה דבר של מה בכך ואף מעיד הדבר על גדלות נפש, כאשר נציג מחנה שבחר בתפקיד המפגין והמוחה - מכיר בתפקיד זולתו. קשה לכעוס על הראשון מבני החבורה שלא מתכחש עוד למציאות הטופחת על פניו, שבחרו בתיאורים מנמיכים כלפי מנהיגות יהודית כדי להניח את דעתם על מקומם בזירה.

התכונה היהודית המצויה המתאפיינת בהורשת התסכולים שספגת לעומד לצידך, לא פסחה גם על אדם נבון ורגיש כד"ר בן-ארי. הכותב מכנה את 'טובי האנשים שהוא מכיר' כ'כמעט כת' וכאן על ראש המכתת בוערת הכיתה. האם לא כך תוארו (ועדיין מתוארים) בידי אחרים הוא וחבריו תלמידי הרב כהנא במשך שנים?

ולגופם של דברים. נכון הדבר שמהלך של השתלבות במפלגת השלטון הוא מהלך פוליטי לגיטימי, שבו למדו להשתמש קבוצות אינטרס שונות. ואולם, במנהיגות יהודית, לא מדובר בצעד טקטי או במהלך אד הוק. אכן, ח"כ בן-ארי: זו אידיאולוגיה! אידיאולוגיה של השיבה לעם ישראל. אידיאולוגיה של אחריות וערבות הדדית המחייבת ודורשת שלא לעמוד מנגד במחננו הקדוש, אלא להפשיל שרוולים ולהיכנס לשדה הפוליטי המורכב וליצור נתיב במציאות אל החזון.

על כל אחד מוטלת החובה להכריע, אם משתייך הוא למחנה המחאה על המציאות או למחנה הנהגת המציאות. שער בנפשך מה גדול היה כוחם של ארבעת מנדטי מחנה המחאה לו היו פועלים במגרש המשחקים האמיתי של מפלגת השלטון. מה היו פני הדברים עבור כולנו.

האם הפגנות מול בית המשפט העליון או אל מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה או אחד מבכירי הפרקליטות - יכולות להועיל יותר מהצבת אדם ראוי ובעל השקפה שונה במקומות הללו?

בעוד שבמחנה של ח"כ בן-ארי עוסקים בעשורים האחרונים בספורט של פירוק, איחוד, ליקוט ופיזור של מיני מפלגות, סיעות ותתי-זנים - במחנה של מנהיגות יהודית יושבים היהודים המגוונים ביותר שיש בחברה הישראלית במחשבתם, בהשכלתם ובהשתייכותם, ויוצרים את שיח הרעיונות והדעות העשיר, המאתגר ובעל המעוף הפורה ביותר שהיה פה אי-פעם. שיח שתפקידו לתת תשובה אמונית אלטרנטיבית לכל פרט ופרט בהתנהלות המדינה היהודית וכיוון תנועתה. עם הנשק הזה ניצבת חבורה זו של אנשים בפני האומה במפלגת העם ודוחפת את האלטרנטיבה היהודית ללב ההכרה של החברה הישראלית המודרנית.