מי שהמציא את הסיסמא 4 במאה (הכוונה, כמובן, לארבעה ספרים, אשר מחירם הכולל 100 שקלים) צריך לקבל את אות הפרסומאי הבזוי. לפרסם רשת ספרים בדרך של שימוש קלוקל בעברית, זה מכוער אפילו יותר מאשר להצמיד ספר לרכישת צנצנת קפה. גם את זה וגם את זה עברנו בשנים האחרונות ברשתות הספרים בארץ.
בניגוד לנאמר בקמפיין הענק ששוטף את התקשורת הישראלית, חוק הספר - או בשמו האמיתי, החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל - לא יביא לביטולם של מבצעים אלה, מכוערים ככל שיהיו. החוק המוצע יביא אך לכך שמבצעים אלה לא יחולו על ספרים חדשים, אלא רק על ספרים בני שנה או שנתיים.
החשש האמיתי הוא שאם לא יחוקק החוק, אולי ימשיכו הצרכנים לקנות ספרים מאוד בזול, אבל לא ברור כלל אילו ספרים יעמדו לרשותם. במצב הנוכחי הוצאות הספרים (שאינן בעלות רשת חנויות) מצויות כל העת על סף פשיטת רגל. כאשר מו"ל מקבל 16-20 שקלים על כל ספר חדש שיוצא, הוא לא יכול לקחת סיכונים, והמשמעות היחידה היא שהיצע הספרים האיכותיים ילך וירד. ימשיכו להוציא ספרים, אך בעיקר כאלה שעלות הפקתם נמוכה.
המרוויח העיקרי מחוק הספר הוא צרכן הספרים העתידי. היום מחירו של ספר ממוצע הוא 89 שקלים. כמעט אף אחד לא משלם את הסכום הזה, ובצדק, כי זהו מחיר גבוה מדי, שנובע מכשל השוק שיוצרות שתי רשתות הספרים הכופות על המו"לים את המחיר הנמוך. לאחר החוק, מחיר ממוצע של ספר יהיה 65 שקלים, והחנויות יוכלו לתת הנחה נוספת - על חשבונן.
אחרי שנתיים לא תהיה כל מגבלה, ולספר יהיו חיים חדשים - במחיר המוזל. יהיה זה כמו בכל מדינות העולם - אשר בחלקן לספר יש מחיר קבוע בתקופה הראשונה שלאחר פרסומו, ובחלקן הוא יוצא בתחילה בכריכה קשה במחיר גבוה, ורק לאחר זמן בכריכה נמוכה - במחיר השווה לכל נפש.
התיקון יביא לכך שחלוקת הרווחים בין רשת המכירות לבין המוציאים לאור תשתנה. המו"ל ירוויח באופן שיאפשר לו להשקיע בספרים ובסופרים, והרשת תרוויח קצת פחות על ספרים חדשים.
מבצעי ה-4 במאה למיניהם ימשיכו להתקיים, אך הם יכללו ספרים בני שנתיים ויותר. והאמת צריכה להיאמר: אם ספר אינו טוב מספיק כדי שכדאי יהיה לקוראו שנתיים לאחר פרסומו - כנראה לא הייתה סיבה לקרוא אותו מראש.
- הכותבת היא מנסחת הצעת החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
