מורה הלכה: נקי-כפיים ובר לבב

להזכיר, כל "חטאו" של משה רבנו היה בכך שהיכה בסלע, ועל כך הוא "נענש" ולא זכה להיכנס לארץ.

המילים "חטא" ו"נענש" הן במירכאות כפולות, כי יש גם פרשנות אחרת: לפי הרלב"ג, לא נענש כלל משה רבנו בכך שלא זכה להיכנס לארץ, ומי שנענש היו בני ישראל שלא היה מגיע להם מנהיג וגיבור-חיל כמשה שיילחם את מלחמותיהם. הרלב"ג הבין כי משה היה עדיף על יהושע בניהול המלחמות, שכן הדף את אויבי העם ביתר קלילות מאשר יהושע, שנאלץ להיעזר בתחבולות. ואילו העם - לא היה כליל השלמות באורחותיו, ועל כן מנע ה' ממנו מנהיג כמשה בניהול המערכה בארץ.

במשך ארבעים שנה הוביל משה את העם במדבר, ולא חטא לעם. לכן, תורתו אמת.

לא כמשה - דוד המלך, אשר חטא בבת-שבע, ואכן איננו לומדים תורה מדוד. אנו רק מתרפקים על פרקי תהלים, שתוכנם ערגה לה' ואמונה בו, ולא יותר מכך. ממעמקים קרא לה', ובני ישראל נוהים אחריו ומדקלמים את שיריו.

מורה הלכה חייב לשמש דוגמה אישית במעשיו. לא נלמד תורה ולא נקבל הלכה ממי שלא מהווה במעשיו דוגמה אישית, ואין לנו דוגמה הסותרת כלל ברזל זה.

אכן, גדולי העם היו דמויות מופת אך גם בשר ודם, אולם מי שלימד הלכה את העם והורה לו דרך ארץ - לא היה עבריין מתמשך על פני שנים רבות, תוך ניצול סמכויותיו ומעמדו, ומי שנהג כך כונה רשע, עיין ערך: ספר מלכים א' וספר מלכים ב', שם מצויה רשימה נכבדה של מלכי יהודה וישראל, שהיו רשעים ונגועים בעבירות בין אדם למקום ובין אדם לחברו. אלא שמלמדי התורה ופוסקי ההלכה - דרכם הייתה נקייה מכל רבב. ראה: ירמיהו הנביא, יחזקאל וישעיהו, וגם תריעשר כולל יונה שניסה להימלט משליחות.

מנקודת מוצא זו צריך לבחון מחדש את כל מה ששנה ופירש כל מורה דרך, אם דרכו התגלתה כאחרת ממה שסברו בהתחלה, וכך גם יהיה.

יש חשיבות רבה לזהותו של רב. אפילו תלמיד הבא ללמוד בישיבה, ראשית מבררים כוונותיו ואורח חייו. גם מורה למתמטיקה לא יתקבל בקלות ללמד בישיבה או באולפנה, קל וחומר - רב, מורה הלכה לתלמידים ולכל העם, שלאור דבריו אמורים אחרים לנהוג ולנהל לפיהם את סדר יומם.

• דברים אלו אינם קשורים לענייני היום, אלא הינם תרומת-מה לוויכוח העקרוני שעלה בעקבות אירועים שטרם התבהרו.