על מה השמחה?

כשהקימו בשנת 1976 מייסדי אשלים את יישובם בין באר-שבע לירוחם, הם חלמו על יישוב קהילתי קטן במרחבי הטבע של הנגב. השבוע התעוררו תושבי אשלים, אשר לימים צמח ליישוב קהילתי בן שבעים משפחות, לגלות כי חלומותיהם עומדים לטבוע בים של קולטים סולריים, צינורות מים וגז ותשתיות של תחנת הכוח הסולרית הגדולה בישראל המיועדת לקום סביב יישובם.

היישוב המבודד, ששטחו אינו עולה על כמה מאות דונמים, עומד להיות מוקף בשדות של קולטים סולריים בשטח של 10 אלפים דונם - שטח הדומה לשטחן של שלוש ערים בסדר גודל של גבעתיים. במקום הנוף המדברי, יקיפו את היישוב ויתנוססו מאופק לאופק המוני קולטים, שעלות הקמתם תהיה כמיליארד דולר, על-פי הערכות נוכחיות.

תומר גוטהולף, יועץ התכנון לוועדת המכרזים שהכינה את פרטי התוכנית, בישר כי "התחנה הזו 'נושאת על גבה' מבחינה טכנולוגית את הפרויקטים האחרים בתחום. היא תייצר כ-250 מגהוואט - שהם כ-2.5 אחוזים מכלל משק החשמל בישראל". מה שגוטהלף שכח לציין בפני תושבים אשלים ההמומים של הוא, שהתחנה תייצר 250 מגהוואט חשמל רק כאשר השמש זורחת (בשעות אמצע היום) וכאשר אין עננים או אובך או סופות חול. בשעות אחרות יפעלו טורבינות גז, לפי הצורך. כלומר בפועל - פרויקט אדיר זה (בעלות ובשטח) יספק כנראה לא יותר מאחוז אחד מצריכת החשמל בישראל, אבל כנראה - הרבה פחות מכך, שכן 250 מגהוואט הם ההספק הנומינלי ולא ההספק המעשי.

פרויקט מגלומני זה יבזבז לא רק שטח אלא גם גז ומים, שתוביל "מקורות" לנגב לצורך הפעלת התחנה. כמה מים? מאיפה מים? שאלות מעניינות. מה שבטוח - מים רבים יירדו לטמיון רק לשטיפת הקולטים מאבק הנגב.

יועצי התכנון הסבירו לעיתונאים, כי "בניגוד למה שחושבים, הנגב איננו ריק. כל פיסת קרקע פה תפוסה על-ידי תוכנית, בין אם תוכניות של יישובים, תשתיות, או שטחי אימונים. צה"ל הוא בעל הבית הכי גדול פה, ולכן היה פה קושי רב: הם לא רצו לוותר על שטחי אימונים".

צאו וראו, התקשו למצוא שטח של 10 אלפים דונם, לשם אספקה בפועל של פחות מאחוז אחד מצריכת החשמל - ומהיכן יימָצאו השטחים לאספקת האחוז השני? ומה עם השלישי? כדאי גם לזכור, כי היעד שקבעה ממשלת ישראל הוא שעד שנת 2020 יגיע ייצור החשמל ממקורות מתחדשים ל-10 אחוז מצרכי האנרגיה החשמלית של המדינה. מהיכן יימצא שטח של 400-200 אלף דונם להגשמת יעד בלתי מציאותי זה?

לשם השוואה, התחנה הפחמית באשקלון היא בעלת הספק של כ-1,000 מגאווט במשך 24 שעות ביממה. תחנה סולרית דומה זקוקה לכ-100 אלף דונם של קרקע מישורית. כלומר, תחנה בסדר גודל של התחנה באשקלון תחסוך להתיישבות בישראל כ-100 אלף דונם! ועוד לא דנו במחיר!

על-פי הניסיון שהצטבר באירופה, עלותה של אנרגיה סולרית היא פי חמישה מזו של אנרגיה פחמית. מכאן, שהפקת החשמל הסולרית לא רק תחסום את ההתיישבות בשטחים הפתוחים המצומצמים בנגב, אלא גם תטיל על משלמי המסים בישראל עלויות גבוהות שאינן הכרחיות, אלא כמובן אם דוחק הצורך להיות אופנתיים ו"ירוקים" ולהצטלם בעת גזירת הסרטים.

כאשר מעמידים את התאוצה שבה רצה ישראל אל הפרויקט המגלומני הזה, תוך ויתור על אלפי דונמים ובזבוז כספים משווע, מול מסלול החתחתים שדרכו מעבירה המדינה את המתיישבים החלוציים, שהקדישו את מרצם ועמלם להפרחת הנגב - לא ניתן להימנע ממחשבה על ליקוי מאורות. באשלים התהפכו היוצרות: במקום להקים תשתיות שיספקו את צרכי הקיום וההתיישבות, מחוסל יישוב בן שבעים משפחות, ועימו גם נסגרת אפשרות הקמתן בנגב של שלוש ערים בסדר הגודל של גבעתיים.