העיר חברון חוותה בחג פורים טקסים, שביישו את המסורת שהנחיל לנו אברהם אבינו.
בימים אלו כשחברון סוערת. בדיוק לסערה הזו הוסיפו חומר דלק למדורה מאות אנשים, שבאו לחגוג את חג פורים במערת המכפלה והעלו על נס את דמותו של
ברוך גולדשטיין, שרצח אנשים חפים מפשע. למעמד ה"חגיגי" הזה לא היה פוצה פה ומצפצף. שום רשות שלטונית לא מנעה את ההתכנסות ההמונית והחגיגית. יתרה מזאת, היא זכתה למלוא ההגנה עת היא ניהלה טקס הזדהות עם מעשה רצח של אנשים חפים מפשע, שבאו לתפילה במערת המכפלה.
בימים אלו אני מתגעגע לאברהם אבינו. אינני יכול שלא לחזור אל הטקסט המרגש בספר בראשית, פרק כ"ג:
- "ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון... ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת: גר ותושב אני עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני. ויענו בני חת... נשיא אלוהים אתה בתוכנו, במבחר קברנו קבור את מתך... ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ... ואחר-כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה..."
המדרש הגדול מתייחס לפרק הזה "ראו ענותו של אברהם אבינו... שלא קרא תגר על יושבי הארץ אלא דיבר עמם בענווה - גר ותושב אנוכי עמכם". ומוסיף המדרש: "אברהם, אתה לא השפלת עצמך", באישיותו של אברהם הענווה היא כוח.
כאשר אברהם אבינו חולק כבוד לזולתו, בני העיר חברון, גם הם מתייחסים אליו בכבוד ואף לא חוסכים מחמאות ממנו - "נשיא אלוהים אתה בתוכנו".
יתרה מזאת, הם מגלים כלפיו נדיבות - "במבחר קברינו קבור את מתיך". לא סתם בפיסת קרקע מדובר. בני חברון מוכנים להקצות לאברהם במצוקתו הרבה חלקת קבר בבית הקברות המקומי שלהם. לדיאלוג שמתנהל לא מתוך כוחניות, אלא מתוך כבוד הדדי, התמורה גם ניתנת בטבעיות רבה. בני חברון חולקים את מלוא הכבוד לבר-שיח האנושי וההומאני במענה סועד "במבחר קברינו קבור את מתך", וזה טרם ניהול מו"מ על דברים תכליתיים.
חסרה לי היום שפת הכבוד כלפי בן העם האחר, שהיא המורשת הנפלאה של אברהם. חבל מאוד שאנחנו עלינו מהר על שרטון שפת האדנות והכוחנות, אותה מתרגם בצורה המכוערת והבוטה שר החוץ
אביגדור ליברמן ולפיו, לצערי, מנהלת הממשלה כולה את הדיאלוג עם שכנינו הפלשתינים.
אברהם, שכבר בפרק י"ב יוצא לארץ כנען בצו אלוה ”לך-לך" עם ברכה וייעוד, מקרין באישיותו ערכים של יחסי כבוד לזולת, גם אם הוא בן עם אחר. מצער ומכאיב, שאנחנו כחברה לא מעלים אותם כערכים מכוננים ומחייבים בחיינו במישוריות המדינית. בוודאי שהם גם ראויים ליישום במישוריות האישית.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
