מו"מ עם סוריה ושלום בדרכי המערך

סוריה מעוניינת בשלום?

כך היא אומרת ומיד קופצים; 'חייבים לדבר כדי להראות לעולם שאנו מחפשי שלום אפילו אם כוונותיה האמיתיות אינן טהורות'.
גישה זאת מחתימה אותנו כפריירים במישור הבינלאומי. כולם פועלים לפי כללים די ברורים. החלש - כמו סוריה היום (צבא בכלים מיושנים, כלכלה ירודה, תחת לחץ אמריקני ובינלאומי על תמיכתה בטרור...), שמעונינת להוריד את הלחץ עליה, צריכה לתת משהו לפני שיעניקו לה יתרון.

כנגד כלל זה - שבמיוחד מייצג היחס של הטרוריסטים ורשויות ערביות כלפינו - השמאל מוכן להעניק לסורים, למשטר פשיסטי בעליל, תומכי טרור ו'כובשי' לבנון, הכשר יהודי עבור כלום. כך הם רוצים להציג את המדינה בדמותם והיא דמות הנכנעות, הפריירים, דמות עם שאינו מבין דרכי העולם; שהכוח קובע ואחריו הצדק של בעלי הכוח.

שרון הפעם דורש משהו לפני התחלת 'צעדי אימון' שפרושו התחלת הנכנעות החד צדדית והוא הפסקת תמיכתם בארגוני הטרור. אני מקווה שכוונותיו כוללים את עקירת הטרוריסטים מסוריה וסוף לחיזבאללה הפועלת בשטח הכבוש הסורי - לבנון. חבל שהוא לא פירט את הדרישה האחרונה אם זו חלק מדרישותיו. גם היה צריך לאמור באופן חד משמעי לסורים ולעולם שהתנחלויות בגולן, קו ביטחוננו בגולן ישארו לתמיד.

בהסכם שלום בעתיד הרחוק כאשר סוריה תהיה משטר דמוקרטי - לפחות בדומה לטורקיה - אפשר יהיה לתת הרבה אבל לא בשר מבשרנו; הזכויות ההיסטוריות שלנו, ההתנחלות היהודית במולדת היחידה של העם היהודי.

פרס והמערך

'עזה תחילה' חוזרת במצע המערך אבל הפעם ללא הסכם שקרים מחודש. בריחה תחת אש, כניעה לטרור, הזזת החזית מעזה בתחילה לנגב המערבי - שדרות, נתיבות, אופקים, הקיבוצים והמושבים, אשקלון... ואחר כך בריחה מיהודה ושומרון, מרבית ירושלים, לטרון... זו תכנית לשלום אמת של המערך של פרס והשמאל הקיצוני המשתלט על מפלגה זו.

מה ההנחה העיקרית של צעדים אלה? נכנעות כללית תחת אש, הקמת מדינה טרוריסטית ללא הסכם היא הדרך לשלום. במילים אחרות, בכניעה עד גבולות 67' הטרוריסטים שבעיניהם גרמו לכך, יניחו לנו לחיות 'בכיבוש' של 48'.

נראה הרבה יותר סביר שכתוצאה מהבריחה מעזה, הטרור יתגבר, יתחכם באמצעי לחימה ונעמוד נגד צבא החמאס... אז נצטרך לפרוץ לעזה שוב בדרך מארביהם, מוקשיהם הרבים ולשלם מחיר דמים בלתי סביר כדי להגן על הנגב המערבי. אולי אז המערך יציע שלמען השלום נברח גם מהנגב המערבי?

על האזרח לברך ולחזק את מתיישבי יש"ע העומדים עבור כולנו בחזית הקדמית לקיומנו. הם החזקים, המכבים, ולא הסרבנים, הנכנעים הרוצים להוליך אותנו חזרה לגטו, לשלילת כוחנו בעולם המואס בחלשים, במסכנים - במנהיגות עם שעדין אינו מסוגל נפשית לשים קץ לרצח, לטרור באופן מוחלט ואז לחפש שלום.

בין יהודים ואוונגלים!

אין קהילה אמריקנית גדולה המושיטה יד לישראל מהאוונגלים. הם קשורים אלינו לתמיד לא בגלל יחסנו הטוב אליהם, סיבות עלי אדמה, אלא אמונה דתית. הדת שלהם דורשת הקמת מדינת ישראל והתגשמות הבטחות התנ"ך לעם ישראל. איך אנו מגיבים להם? בספקנות רבה.

מספר לא מבוטל של החרדים מפחדים מפעולות הגיור של מקצת מהם למרות העמדה הכללית שלהם; לא לדבר על תורתם עם יהודי שאינו מעונין בזה.

הרוב בארץ וגם בין היהודים באמריקה נע בין ספקנות, חשדות ממטרותיהם ודחיה. לדעתי גישות אלו נובעות בעיקר מאמת אחת; הם מאמינים בתנ"ך, באל כפי שאנו האמנו פעם. בעולם המודרני שלנו מותר להאמין באל, במוסר שלו, אבל להתנהג בעיקר כאילו הקיים הוא רק המדע, ההגיון, מוסר שברא האדם והתגשמות אישית. זאת אומרת אין להכניס האל ותורתו ליום העסוק שלנו ומי שמטיף לכך מוזר ונוכרי ויש לחשוד בו. כך במקום לנצל קרבת האוונגלים לטובתנו, לכוח הפוליטי שלנו בעולם שבו האנטישמיות והאנטי ישראליות גוברים, אנו בקושי מכירים בהם כתומכים.

גישה זאת מגלה את הבעיה הדתית לאומית שלנו; אי ההשלמה בין הזיהוי ההיסטורי שלנו כיהודים, כמאמינים, כמסכנים אלפי שנים תחת עול העולם, כמנצחים אתמול ורצוננו היום להיות כמו כולם בעולם המודרני, של 'האני'.