עג'מי, בן-דרור ימיני - ושארל דה-גול

כאשר ספינת "מעריב" איימה לשקוע, ניסו בעליו להגביר את התפוצה על-ידי תפנית חדה ימינה לכיוון המתנחלים. משה פייגלין צורף לרשימת כותבי מדור הדעות, ובראש המדור הוצב בן-דרור ימיני, שדעותיו לא רחוקות מהדעות של פייגלין. לאחרונה ניסה היומון לבצע תפנית חזרה למרכז, אולם פייגלין וימיני ממשיכים להטיף לגזענות באצטלה של ליברליות.

ביום שני השבוע תבע ימיני, ברשימה ב"מעריב", להפסיק מימון ממלכתי ליוצרים כמו במאי הסרט "עג'מי", שהצהיר כי אינו מייצג את מדינת-ישראל. ימיני דורש למעשה כי המדינה תממן רק את מי שמזדהה עם מדיניות הממשלה, גם אם היא לא מייצגת את כל האוכלוסייה. הוא לא בודד. כמוהו יש עוד מתחזים ליברלים רבים, המתאמצים בכל הכוח להגדיר את עצמם כשמאליים. זאת, כדי שיוכלו להתפרנס - מעשית ורוחנית - באמצעות חזות של שמאלני-ליברלי, הדוגל למעשה במדיניות הכיבוש והדיכוי של ממשלת ישראל. ימיני משבח בטוריו את אלכס יעקובסון על שהתפטר מהנהלת הקרן החדשה לישראל, בגלל תמיכתה בפרויקטים לא ציוניים. יעקובסון, כימיני, קורא ברשימותיו להתייצבות מאחורי הציונות בכל מחיר, למרות היותה כיום כסות להמשך הכיבוש והדיכוי של הפלסטינים. כמוהם נוהג ליברל מתחזה נוסף, גדי טאוב, המתנדב לסייע להסברת הציונות ולהצדקה, ומכשיר את עוולותיה.

יותר מעשרים אחוז מאזרחי ישראל הם פלסטינים, המופלים עד היום קשות על-ידי המדינה. הסרט עג'מי הוא למעשה סרט דוקומנטרי. המציאות המתוארת בו נוצרה על-ידי מדיניות ההפליה והכיבוש של מדינת ישראל לדורותיה. במאי הסרט, ויוצרים ישראלים אחרים, זכאים למימון ממלכתי - גם אם דעותיהם לא משקפות את מדיניות הממשלה.

בשנים 1956-1957 ניהלה צרפת מלחמה להמשך הכיבוש באלז'יר. צרפתים רבים ממחנה השמאל הליברלי התנגדו לכיבוש הצרפתי בכל דרך, ביניהם גם הפילוסוף ז'אן-פול סארטר. במהלך מאבקם פרסמו מאה עשרים ואחד אנשי רוח מניפסט, הקרוי "מניפסט המאה עשרים ואחד", שקרא ליציאה צרפתית מיידית מאלז'יר. החותמים היו גדולי הוגי הדעות, וביניהם היה גם סארטר. התביעה הצרפתית ראתה במניפסט מעשה בגידה, והחליטה להגיש כתבי אישום נגד החותמים, כולל צווי מעצר נגדם.

המהלך הובא לאישור נשיא צרפת, שארל דה-גול. דה-גול הגיב: לא כולאים את וולטייר. הוא הורה לבטל את כל האישומים.