לפני 55 שנה בדיוק, כתב דוד בן-גוריון נאום רענן, צעיר ומרגש, המדבר על משמעות הנגב, בו ציווה לנו את מורשתו. "...התרומה הגדולה ביותר שיש בכוח המדע לתרום לפתרון הבעיות האנושיות הגדולות הוא הפרחת השממה, ההולכת ונעשית לבעיה החיונית והגדולה ביותר של המין האנושי".
האם תושבי הנגב היום אופטימיים יותר? או שמא פסימיים במצח נחושה? כולנו יודעים בוודאות כי חזון בן-גוריון עוד רחוק מן המציאות. השאלה המעניינת אותנו, תושבי הנגב, תהיה: כשהנגב יהיה פורח, האם זה יכלול גם אותנו? האם גם ערי הפיתוח אופקים, נתיבות, שדרות, ירוחם, דימונה, ערד ומצפה רמון ייהנו מפירות הפריחה? כאן התשובה כבר מתחמקת ואינה ברורה.
הפסימיים יוציאו את מכתבי ההבטחות מן הארכיון, יזכירו את חוקי הנגב הרבים שחוקקו על-ידי שרים עמיתי נגב, בעלי חזון ואידיאולוגיה, ונגנזו כלעומת שבאו על-ידי נערי האוצר. הפסימיים יודעים להזכיר, ובצדק, את הצפיפות האיומה במרכז הארץ, את חוסר הצדק החלוקתי בין המרכז לפריפריה ואת הפערים המתרחבים לבלי שוב.
מן הצד השני יעמדו אנשי החלומות, המעטים שעודנ"ארו בנגב ויאחזו בהבטחות החדשות שנרקמות והולכות לתת דחיפה גדולה לחבל הארץ הנשכח. עיר הבה"דים תוקם בצומת הנגב? קהילת המודיעין תעבור לצומת שוקת?
רכבת ישראל תרשת את הפריפריה? אלו רק שלושה פרויקטים שכבר עברו את נערי האוצר והיתכנותם עדיין בסימן שאלה.
|
|
האופטימיסטים שבתוך קבוצת הפסימיים כבר עזבו את הנגב. הם צופים בנו מחויכים ומלאי סיפוק מהצעד שהם עשו. הם פתרו את בעיית המציאות בהחלפת שדה המציאות. הפסימיים שבאופטימיים מסתכלים על הפרויקטים החדשים ומלאי שאלות האם זה מה שיניע את הנגב קדימה? האם זה מה שיעזור ויחלץ אותם משישים שנות דלות?
בחינה מדוקדקת של הפרויקטים ואופיים מגלה תמונה אופטימית לנגב, אך המשך תמונה פסימית לתושבי הנגב. הנגב אולי ייהנה מהשינוי אך תושביו כנראה פחות, הרבה פחות. השטח במרכז הארץ נגמר מזמן והעברת הבסיסים נתפסת כפינוי שטחים יקרים ממרכז הארץ - חוסר ברירה. העוצמה הכלכלית לא תרד דרומה, אלא ורק זרוע ביצועית שלה. ההגמוניה הכלכלית עדיין תתרכז במרכז הארץ ודווקא אלה שלא יגורו כאן, ימשיכו להחליט כיצד ייראו חייהם של אלה שכן גרים כאן.
תושבים ממרכז הארץ שהחליטו לעבור דרומה בוחרים לגור בלהבים, עומר ומיתר שם השטחים הגיעו ל ביקושי שיא, לא ראינו תזוזה דומה בדימונה או בירוחם למשל. הרכבת שתבוא הנה תיקח מכאן (אולי) עובדים שאינם מיומנים לתל אביב, אל המקום העמוס ממילא בעובדים (זרים!!!). מה שכן, הרכבת תביא לדרום הארץ את המהנדסים המיומנים לעבוד במפעלים עתירי ידע הנמצאים כאן בגלל המענקים והנה לנו סגירת מעגל. הקמת הרכבת בקריית גת לא הוסיפה עובדים תושבי קריית גת בתל אביב, אבל היא בהחלט מביאה כל יום מאות מהנדסים תושבי המרכז לקריית גת, באים בבוקר ועוזבים לעת ערב.
|
|
|
|
בינתיים הנגב פורח, ישובים חדשים נבנים: גבעות בר, כרמית, סנסנה, מרחב עם, באר מלכה. ישובים שנועדו למשוך לכאן מתיישבים ממרכז הארץ, ישובים חדשים, נוצצים עם חזון ומחשבה, עם גינה ופרגולה, עם חינוך אליטיסטי ונבדל, עם שכנים הדומים להם בדיוק מפליא - אליטה חדשה.
אף אחד מהם לא רוצה לעבות את אופקים, נתיבות או שדרות. הם רוצים לגור בנגב, להתבדל וליצור שוב מעמד בורגני חדש בתוך התווך שנקרא דרום הארץ. בעוד כמה שנים צפויים אנו לראות כאן ניקור חדש פרי תוצרתם של הציונים החדשים, הצפון החדש של הדרום מוקם ממש בימים אלה.
אם הייתם פוגשים עכשיו את דוד בן-גוריון, מה הייתם שואלים אותו?
|
|
| תאריך: |
08/03/2010
|
|
|
עודכן: |
08/03/2010
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
תצפיות על טעויות המערכת ותיקונן המהיר 
