היום יום האישה הבינלאומי, מן הראוי שנעיף מבט, ויהיה זה גם מבט חטוף, במעמדה ובמצבה של האישה במקורות ישראל. למרבה הצער, נשים מעטות מוזכרות בשמן בסיפור המקראי. מעטות הנשים הממלאות תפקיד ציבורי. רבות מהנשים אף לא זכו לשם, אלא הן מופיעות על-שם הגבר כמו אשת לוט, בת יפתח ועוד.
העמדה השוויונית הראשונית בגן עדן הופרה בקביעה: "...ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". מכאן מתפתח דפוס משפחה פטריארכלית ופוליגמית. אומנם אנו עדים לאי-שביעות רצון מגילויי ריבוי נשים של שלמה, אבל הפוליגמיה מקבלת את מלוא הגיבוי החוקי. כשאין כל איסור על החזקת פילגש.
הגבר יכול לגרש את אשתו. אם מצא בה "ערוות דבר" הוא יכול "לכתוב לה ספר כריתות" ולאחר מכן "לשלחה מביתו". קביעות שרירותיות אלו זכו לתיקון באיחור רב בימי רבנו גרשום מאור הגולה, שפסל ריבוי נשים והטלת איסור על הגבר לגרש אישה בכפייה. אך היו קביעות שזכו לתיקונים רק עם בעת החדשה כמו - במקרה שגבר מפתה אישה ושוכב עימה, הוא צריך לשאתה לאישה ועליו לשלם לאבי הנערה סכום כסף כמוהר הבתולות, על ששכב עם בתו ופגם בבתוליה.
בדיני ירושה אנו עדים לתיקון משמעותי כבר בתקופה המקראית. אומנם הזכות לירושה היא פרי התפיסה הפטריארכלית חלה רק על הגברים, אבל הענות למצוקתן של בנות צלפחד, מעידה שהיו מישורי חיים שזכו לתיקון כבר בתקופה הקדומה.
קשים הם חייה של אישה שהבעל מעיד שלכלתו לא היו בתולים בערב החופה. במקרה הזה דינה סקילה. יש להחמיא למחוקק הקובע, אם נמצא שהבעל העליל עליו הוא נענש בקנס גבוה.
קשה שלא להתייחס לקביעתו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בחיבור "נגד אפיון" הכותב: "התורה אומרת כי האישה פחותה מהגבר... לכן עליה לשמוע בקולו... למען ימשול בה, כי אלוהים נתן לגבר את סמכות השלטון...".
בתלמוד הבבלי, ברכות, דף סא, ע"א - קוראים על מחלוקת אם חווה נבראה מצלע האדם או שזכר ונקבה ברא אותם, שתי ישויות. ההכרעה התלמודית מתיישבת עם התפיסה שהאישה נוצרה מצלע הגבר, ומכאן גם שלל האיסורים הפוגעים באישה.
במסכת אבות (א', ה') נקבע: "כל המרבה שיחה עם אישה גורם רעה לעצמו... וסופו יירש גיהנום". במסכת דרך ארץ רבה, פרק ראשון: מרחיבים את היריעה "לא תרבה שיחה עם אישה, שכל שיחתה אינה אלא דברי ניאופים". ובמסכת אבות פרק ב' משנה ז' - "מרבה נשים - מרבה כשפים".
בבא קמא פ"ח, ע"א - אנו רואים קביעה משפטית מצערת ומדאיגה כלפי האישה, לפיה היא פסולה לעדות בשני מישורי חיים משמעותיים בדיני נפשות ובדיני ממונות.
למרות שבספר שופטים פרק ה' אנו קוראים את השירה הנפלאה של דבורה שהייתה שופטת ונביאה בישראל, אנו קוראים בנידה מט ע"ב, שולחן ערוך חושן משפט ז', ד': "שום תשים עליך מלך - ולא מלכה, מלמד שאין מעידין אישה במלכות וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהן אלא איש".
מיותר לומר שהחיים הכריעו לא מעט קביעות, והחיים זיכו אותנו באישה -
גולדה מאיר - שכיהנה בתפקיד של ראש ממשלה, ותקופה קצרה מאוד גם
ציפי לבני.
מהסקירה הקצרה נראה, שביום האישה מן הראוי שגישות שקובעו במרוצת דורות יקבלו מבט נוסף. חלק לא מבוטל מהחוקים המפלים זכו לתיקון. אך אי-אפשר לברוח מהבעיה הכאובה, שנותרו לא מעט חוקים מפלים וכן נותרו על-כנם חוקים די משמעותיים בחייה של האישה המקבעים גישה פטריארכלית.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
