משחק הטוב, הרע והמכוער

סרטו של סרג'ו לאונה, "הטוב הרע והמכוער", שהפך את קלינט איסטווד לכוכב, השפיע רבות על הקולנוע האמריקני ובכלל, הוא שהביא את השימוש במבטים לרמה של שפה קולנועית. רבות כבר נכתב על סרטים שהיוו אבן דרך בעשייה הקולנועית, אך לעניות דעתי, השימוש ברעיון של שלוש דמויות שמייצגות (בהכללה) את החלוקה של האנושות - אנשים טובים, רעים או מכוערים (ולא על-פי המראה) - על-ידי שחקנים שאף אחד מהם לא נראה רע או מכוער באמת, אלא באמצעות שימוש גאוני במבטים ובנקודות מבט, הוא שהפך את הסרט ליצירת מופת ומודל לחיקוי על-ידי במאים עד ימינו אנו.

בקולנוע, כמו גם בחיים האמיתיים, לכל שחקן יש תפקיד שעליו לבצע, בין אם הוא מאמין שנבחר לכך מטעם ישות עליונה, כישורים, ניסיון או תזמון, תוך הזדהות מלאה (ולעיתים חוצה גבולות) עם הדמות המשוחקת ומאפייניה. במקרים, לא רבים, יכול השחקן להשיל מעליו את מאפייני הדמות ולעבור לשחק בדמות עם מאפיינים שונים לחלוטין ואפילו מנוגדים, אבל בכל מקרה, האבחנה האם הוא הטוב, הרע או המכוער, לעולם תהיה בעיני המתבונן, אם גם בעזרתו האדיבה של הבמאי. לעומתם, ישנם שחקנים שלעולם ישחקו דמויות בעלות מאפיינים זהים, שלעיתים נראה כי תכונותיהם הן תכונותיהן [של הדמויות], בין אם הם מודים בכך ובין אם לאו.

ישנם מקרים בהם שחקן יכול להכיל מספר דמויות, והמעבר בין דמות לדמות הינו בהתאם לסיטואציה שבה הוא נמצא, אך נדיר למצוא שחקנים שמסוגלים לשחק את כל שלוש הדמויות, בו-זמנית ובהצלחה.