בוושינגטון קוראים רק את מפת ירושלים, לא את מפת המזה"ת

ללא ספק, פרסום ההחלטה על בניית 1,600 הדירות ברמת-שלמה מהווה בימים אלה בעיה גדולה ביחסי ישראל-ארה"ב, ובמקביל יש מי שדואג ללבות את שלהבתן של הפרעות בירושלים. הקשר בין הדברים ברור: בוושינגטון ובמזרח התיכון מריחים חולשה מצד ישראל, וחולשה מזמינה לחצים, הן במישור הדיפלומטי והן ברחוב.

ארה"ב רואה בעין דואגת ודואבת איך מערך הבריתות והיחסים המיוחדים שהיו לה עד לפני שנה עם מדינות רבות באזורנו הולכים ומתערערים: עירק, שהכל תלו תקוות בבחירות שנערכו בה לפני כשבועיים, עלולה לצאת מפוררת ומפורדת בין כוחות פוליטיים שאינם מסוגלים להקים שלטון חזק, שיעמוד איתן מול איומי הטרור מבפנים ומול הלחצים החיצוניים, בעיקר מצד אירן; ונשיא ארה"ב אינו יכול לומר דבר נגד החלטה "דמוקרטית" כזו.

לבנון עוברת תהליך דומה: הקואליציה שהרכיבה לפני מספר חודשים את ממשלתו של סעד חרירי הפרו-מערבי מתפוררת, ובשבוע שעבר הודיע וליד ג'ונבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, שהוא הולך לקאנוסה, כלומר לדמשק. הוא ביקש סליחה בפומבי על שקילל לפני שלוש שנים בהפגנה לזכר רפיק חרירי את נשיא סוריה, בכנותו אותו "דיקטטור דמשק", "פרא אדם", "יציר כפיה של ישראל", "פושע" ו"שקרן". עתה אומר ג'ונבלאט שהיו אלה "מילים בלתי ראויות" ושואל בשידור חי האם הנשיא אסד יכול לפתוח דף חדש. במקביל נפגש ג'ונבלאט עם אויבו ושונאו משכבר הימים, חסן נסראללה, המעניק למנהיג הדרוזים חיבוק חם במחווה של אדנות ואבהות.

ולא במקרה הולך סעד אלחרירי, ראש ממשלתם של שני אלה, לדמשק ודן עם אסד - מי שנחשד בחיסולו של אביו, רפיק אלחרירי - בפתיחת דף חדש ובשיפור היחסים בין לבנון וסוריה, שתי המדינות האחיות. מישהו זוכר את בית הדין הבינלאומי שאמור היה לשפוט את הסורים החשודים בחיסול חרירי?

וכך, לבנון נכנעה לסוריה, והגוש הפרו-מערבי - שחרירי וג'ונבלאט היו אבני היסוד שלו - התפורר. כך, מדינה נוספת - הפעם לבנון - נכנסת בימים אלה לקואליציה הסורית-אירנית.

גם דובאי הפנתה אזהרה לכל מדינות המערב שיסלקו ממנה את כל סוכניהן, שאם לא כן יפרסמו שלטונות דובאי את שמותיהם, תצלומיהם ותצלומי דרכוניהם, בדיוק כפי שעשתה משטרת דובאי לשלושים האנשים שלטענתה פעלו מטעם המוסד הישראלי. דרישה זו הכניסה ללחץ מדינות מערביות רבות, שכן בדובאי שוהים מרבית סוכני המערב העוקבים אחר המתרחש באירן. האיום של משטרת דובאי חמור מאוד מבחינתן של מדינות המערב, שכן לפחות חלק מסוכניהן פעלו בדובאי בידיעת השלטונות, וחשיפתם, פרסום תצלומיהם ודרכוניהם "תשרוף" אותם לתמיד ותסב נזק חמור לארגוני המודיעין של מדינות אלה. זאת בנוסף לנזק שייגרם מצמצום האפשרות לעקוב אחר האירועים באירן.

ברור כי דרישתה של משטרת דובאי נובעת מתביעת האירנים משלטונות הנסיכות לסלק משטחה את כל סוכני המערב, עקב חיסול מחמוד אלמבחוח לפני חודשיים, שהפנה לשם את זרקורי העולם, תוך חשיפת טפח מן הפעילות הבלתי חוקית האירנית העניפה המתרחשת במקום.

לפני שלושה שבועות, בנאומה בקונגרס, דרשה הילרי קלינטון מזכירת המדינה האמריקנית, באופן גלוי מבשאר אסד נשיא סוריה, להתרחק מאירן. דרישה זו באה על-רקע ביקורו של אחמדינג'אד בדמשק, שהחל יום לאחר נאום קלינטון. אחמדינג'אד הגיע לדמשק למרות הדרישה האמריקנית, ובאחד ממפגשיו עם נשיא סוריה, בשאר אלאסד, אמר המארח בבדיחות הדעת: "היינו אמורים לחתום על הסכם התרחקות, אבל הפקידים שלנו טעו והכינו הסכמי התקרבות, ועל זה נחתום היום". ואכן, בביקורו חתם נשיא אירן עם נשיא סוריה על שורת הסכמים שמשמעותם הידוק וחיזוק היחסים בין סוריה ובין אירן, בניגוד מתריס לדרישתה הפומבית של קלינטון.

גם טורקיה אינה מסבה נחת רבה מדי לאמריקנים: השלטון האיסלאמיסטי בראשות רג'פ טייפ ארדוע'אן החליט החלטה אסטרטגית לשוב את חיק המזרח התיכון בלב ונפש, כולל ביקורים הדדיים של בכירי הממשל הטורקי באירן וביקורי גומלין של אירנים בטורקיה. לכל ברור שביקורים אלה אינם ביקורי תיירות או עריכת קניות בשוק איסטנבול.

כך, במשך חודש אחד, חמש מדינות מזרח תיכוניות מפנות את גבן לארה"ב: לבנון ודובאי שבהידוק היחסים עמן השקיעה ארה"ב כספים וזמן רב, טורקיה שהיא חברה בנאט"ו (ונראה כי הודעה על פרישתה ממנה היא רק שאלה של זמן), סוריה שהציפיות האמריקניות ממנה נמוכות, ועירק שהיא חלום אמריקני שהתנפץ. לאלה יש כמובן להוסיף את אפגניסטן.

עכשיו רבים בוושינגטון מחפשים אשמים - אמיתיים או דמיוניים - בכישלון האמריקני לשמר את הקואליציה המזרח תיכונית הפרו-מערבית, וכאן הזדמן עניין הדירות בירושלים וסיפק לכל המחפשים את התשובה: ישראל! נתניהו! ירושלים! איך לא חשבנו על זה קודם?

גנרל אמריקני אחד אמר לפני שבוע, כשהתפוצץ עניין הדירות ברמת-שלמה, כי מדיניות הבנייה הישראלית בירושלים מסכנת חיילים אמריקנים בעירק! לא פחות. לא חומר הנפץ התקני האירני המוברח לעירק בכמויות גדולות, לא הנפצים המוברחים לעירק דרך דובאי, לא הג'יהאדיסטים שהגיעו לעירק מכל קצווי העולם האיסלאמי (כולל אשה נוצרייה מבלגיה, שהתאסלמה ונסעה לעירק כדי להתפוצץ ולהרוג אמריקנים), לא אנשי חיזבאללה שהסתננו לעירק דרך סוריה כדי לאמן את המיליציה של מוקתדא צדר - אף אחד מהם אינו מסכן חיילים אמריקנים בעירק, רק כמה דירות שבונה ישראל בירושלים.

למעשה, ארה"ב הולכת ומאבדת את ידידיה במזרח התיכון כי הכל הבינו שהיא לא תנקוט פעולה נמרצת נגד אירן, ועל כן יש לפייס את אירן ולהצטרף אליה. ככל שארה"ב הולכת ונסוגה במזה"ת, אירן הולכת ומתגברת, עוד לפני שהשיגה נשק גרעיני. וכשהממשל האמריקני תוקע סכין בגבה של הידידה הנאמנה ביותר שלו במזה"ת - ישראל - אז באמת שאין מה לצפות מאמריקה, ובוודאי שלא מנשיאה הנוכחי ומממשלו חסר האונים וההבנה.