הפליטות היהודית ממדינות ערב: המפתח לפתרון הסכסוך

יש הטוענים שהקמת מדינת ישראל הביאה לפגיעה ביהודים. ואולם, ההתנכלויות ליהודי ערב התרחשו עוד לפני הקמת מדינת ישראל. הן התבטאו באפליה בתחומי הכלכלה, החינוך והחיים הציבוריים. בעירק אירעו פרעות ה"פרהוד" בחג השבועות ב-1941. במהלך הפרעות, ששאבו השראה מעליית הנאצים בגרמניה, נרצחו 135 יהודים ומאות נפצעו. בלוב, בנובמבר 1945, נרצחו 133 יהודים ונפצעו 400 גברים נשים וילדים. במצרים אף התרחשו באישון לילה גירושים המוניים. יתר על כן, לאורך ההיסטוריה, יהודים ומיעוטים לא-מוסלמים אחרים נחשבו לאזרחים מדרגה שנייה (ד'ימי) שדוכאו בעולם המוסלמי במשך תקופה של למעלה מאלף שנים. במדינות ערב הונהגו חוקי הד'ימה, לפיהם על יהודים לענוד טלאי צהוב, לשלם מס גולגולת כבד לנותן החסות המוסלמי שלהם, ועוד הגבלות כגון הגבלות על מגורים, לבוש, רכיבה ונשיאת נשק. וכמובן, הם לא הורשו לקיים את מנהגי דתם ברבים, וחובה היה עליהם לקבור את מתיהם בלי שישמעו המוסלמים את יגונם.

זאת ועוד, הכלל 'דין מוחמד בסייף' (=דתו של מוחמד בחרב) לא פסח על יהודי המזרח התיכון בעת התפשטות האיסלאם במאה השביעית לספירה. מאות אלפים אוסלמו בכפייה ומאות אלפים נוספים נרצחו עקב סירובם להתאסלם. על-פי ההיסטוריון והמזרחן פרופסור יוסי אולמרט, ערב פלישת מוחמד לארץ ישראל עמד מספר היהודים בארץ על 400 אלף. מיד לאחר הפלישה המוסלמית מספרם עמד על 200 אלף. מכאן שכ-200 אלף יהודים נרצחו או אוסלמו בכפייה רק בארץ ישראל! יתרה מזאת, במהלך ההיסטוריה המוסלמית, נערכו פוגרומים המוניים ביהודים. במרוקו, בשנת 1032, נרצחו 6,000 מיהודי פס ומאחרים גזלו את נשיהם ואת רכושם. בשנת 1146 הותקפה פס על-ידי האלמווחידים שהותירו אחריהם 100,000 חללים יהודים. גורל דומה בא על מראקש ושם נטבחו 120,000 יהודים. כל מי שסירב להמיר את דתו נרצח. אכזריות הרדיפות במרוקו היא שהניעה את הרמב"ם לכתוב את "איגרת בדבר השמד" המתירה להשמיע כמה מילים ריקות מתוכן כדי להינצל. קצרה כאן היריעה לתאר את ההתעללות של המוסלמים במזרח התיכון ביהודים לאורך ההיסטוריה. ואולם החשבון ארוך מאוד.

בשנת 1948 התגוררו 881,000 יהודים בארצות הערביות של המזרח התיכון וצפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה, טוניסיה, לוב, מצרים, עירק, סוריה, לבנון ותימן). עד 1976, נעלמו רוב הקהילות היהודיות בארצות אלה, והותירו אחריהן אלפים בודדים של יהודים (25,620 נפש), מפוזרים על-פני ערים אחדות באזור. מאז שנת 1948 עד ל-1967, נעקרו רוב יהודי המזרח התיכון מאדמות הולדתם, שם התגוררו במשך מאות שנים לפני הכיבוש המוסלמי, דהיינו בטרם באו הערבים ממדבר ערב לאזורים אלה במאה השביעית לספירה. עד למאה העשירית לספירה, התגוררו 90 אחוז מיהודי העולם באזורים הידועים כיום כמדינות ערב. בסך-הכל הגיעו לישראל ממדינות ערב 586,269 יהודים. לפחות 200,000 יהודים היגרו לצרפת, לאנגליה ולשתי האמריקות. רוב הפליטים היהודים מארצות ערב הגיעו לישראל במהלך שלוש השנים הראשונות לקיומה כמדינה. מתוך כלל הפליטים שהגיעו, נכנסו למדינה קרוב ל-400,000 בין השנים 1948 לבין 1951. בעיקר כתוצאה מגל ההגירה, אוכלוסיית ישראל, שמנתה כ-700,00 תושבים ב-1948, הכפילה את עצמה ומנתה 1.4 מיליון תושבים ב-1951.

כשם שיהודי המזרח התיכון התפנו בכפייה ממדינות האיסלאם, כך צריך לפנות את הערבים מארץ ישראל המערבית! זכות השיבה פירושה כרטיס בכיוון אחד - שיבה למדינות ערב! הפיצויים לערבים המפונים ישולמו מחשבון תקבולי הנפט מהמפרץ הנשדדים על-ידי בריטניה וארצות הברית. זו הסימטריה היחידה המתקבלת על הדעת: היהודים יצאו ממדינות ערב, ועל הערבים, במקביל, לצאת מארץ ישראל. אם 700 אלף יהודים קלטו 400 אלף, אזי כ-330 מאות מיליון ערבים, ב-21 מדינות הליגה הערבית, יכולים לקלוט כ-5 מיליון ערבים בשטחים העצומים שיש למדינות ערב, תוך שימוש במשאבי הנפט הכמעט בלתי מוגבלים. זה הפתרון הצודק היחיד. לשם השוואה, שטח 21 מדינות הליגה הערבית עומד על 12,756,479 קמ"ר בעוד השטח של ארץ ישראל המערבית עומד על 28,308 קמ"ר.

מדינת ישראל לא עוסקת בנושא הפליטות היהודית ממדינות ערב מכיוון שהיא יודעת שזו המשמעות, וזה מנוגד לאינטרסים הקולוניאליסטים-אירופיים של האליטה השלטת בישראל. הקולוניאליסטים האירופאים בישראל, המחופשים לשמאל נאור כביכול, מעוניינים בהישארות הערבים בארץ ישראל כדי שישמשו כוח עבודה זול בשווקי צוארון כחול. לכן האסון שפקד את יהודי ערב אינו על סדר יומה ההסברתי והמדיני של מדינת ישראל. במקום ללמד בבתי הספר את האסון שפקד את יהודי ערב, קרי - את הנרטיב היהודי, מלמדים היום בבתי ספר ישראלים רבים את הנכבה, הנרטיב הפלשתיני. מדוע? משום שזה משרת את האינטרסים של האליטה הקולוניאליסטית-אירופית בישראל. מדינת ישראל אף מיהרה לחתום על הסכם שלום עם מצרים מבלי להעלות את נושא הפליטות של יהודי מצרים ורכושם הרב שנשאר שם. במקום זה, הכיר מאור הגולה, מנחם בגין, ב"זכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני"...

ב-1 באפריל 2008 קיבל בית הנבחרים האמריקני החלטה היסטורית הקוראת לפתור את נושא הפליטים היהודיים מארצות ערב, כחלק מכל הסכם שלום עתידי. אך החלטה זו התקבלה באפים מעוקמים של אנשי התקשורת השמאלנית בישראל ותוך התעלמות של הסקטור הפוליטי בישראל על אגפיו הימניים! צריך למנף את ההחלטה הזאת! צריך לעשות צדק!

קיימת הצעת חוק בכנסת המכירה בפיצוי יהודי ערב במסגרת תהליך השלום. אני אומר: עיזבו את זה! תתבעו מהערבים לקלוט את הערבים המתגוררים בארץ ישראל המערבית במדינות ערב כנגד הרכוש היהודי הנשאר במדינות ערב ובתמורה לפליטות היהודית ממדינות ערב. מיותר לציין גם את ההתעללות המתמשכת ביהודים לאורך ההיסטוריה במרחב המוסלמי במזרח התיכון כחלק מהחשבון. צבי גבאי (מזרחן ושגריר בדימוס) כותב ב"ישראל היום" מתאריך 23.2.2010, "מספר היהודים שעזבו את בתיהם בחוסר כל היה 856 אלף, לעומת מספרם של הפליטים הפלשתינים שאפילו על-פי אונר"א הגיע ל-650 אלף". גבאי מוסיף: "היהודים הותירו מאחוריהם את רכושם ורכוש קהילותיהם עתיקות היומין: בתי ספר, בתי כנסת, בתי חולים, קברות נביאים ועוד. ממשלות ערב השתלטו על כל הרכוש וניצלו אותו לצורכיהן". היכן המנהיגים הישראלים שיאמרו זאת לערבים ולאמריקנים? היכן המנהיגים היהודיים שיתבעו עשיית צדק?

משהתקבלה באו"ם ההחלטה לחלק את פלשתינה, בנובמבר 1947, פרצו בכל רחבי העולם הערבי מהומות ערבים נגד קהילות יהודיות רבות. חנויות של יהודים, בתיהם ובתי כנסת עלו באש ונבזזו; מאות יהודים שילמו בחייהם, אלפים נכלאו, תנועתם הוגבלה, עלייה לישראל נאסרה עליהם, ומיהודים רבים נשללה האזרחות. יהודים בעלי עמדות השפעה בתחום המסחר, איבדו בבת אחת את כל נכסיהם; חשבונות בנק של יהודים הוקפאו, ורכוש בערך מיליוני דולרים הוחרם. וכמו במאות הקודמות, כן גם עתה הורחקו היהודים ממשרדי ממשלה וכניסתם למשרה ציבורית הוגבלה ביותר. הם איבדו את אמצעי הקיום והפכו להיות בני ערובה בארצות הולדתם ומוצאם. עם קום מדינת ישראל, הפכו היהודים במדינות ערב למנודים ושנואים בארצותיהם, וזה הוביל למאסרים ולעתים קרובות לגירוש. במצב זה הבינו היהודים, למרבה הצער, שאין להם עתיד בארץ הולדתם, ועליהם להגר ממנה.

ב-1948, ננקטו בעירק אמצעי דיכוי חריפים נגד היהודים. אלפי יהודים נאסרו או נלקחו ל"מאסר מונע" באשמת "ציונות". מספר רב של יהודים הגישו בקשות לצאת לישראל, אבל עד מהרה התקבלו חוקים אשר הקפיאו את חשבונות הבנק שלהם, ואשר אסרו על יהודים למכור את רכושם ללא היתר מיוחד. על מהגרים יהודים אשר הצליחו להשיג אשרות יציאה נאסר לקחת יותר מחמישים קילוגרם מטען לאדם, וגם זה נמנע מהם בפועל, כאשר היהודים הופשטו מכל רכושם בשדה התעופה. זמן קצר לאחר מכן התפרסם צו המפקיע את רכושם של כל יהודי עירק, אשר בעצם עזיבתם את המדינה "ויתרו על אזרחותם", ורכוש יהודי נמכר במכירה פומבית. שנה לאחר מכן העביר הממשל העירקי חוקים המגבילים את התנועה של יהודים, אסרו עליהם להיכנס לבתי הספר, לבתי חולים ולארגונים ציבוריים אחרים, וכן סורבו בקשותיהם לקבל היתרי ייבוא וייצוא להמשך פעילותם העסקית. מאות יהודים נרצחו ונאסרו במהלך פרעות אחדות שהתקיימו נגד יהודים. מאות נשים יהודיות נאנסו או נחטפו. רכוש יהודי הוחרם וציונות, השאיפה לשוב לציון, הפכה לפשע חייב מיתה. נסיבות אלה אילצו את היהודים להימלט ולנטוש את כל רכושם מאחור.

כאשר מצרים הצטרפה בשנת 1948 לפלישה לישראל, היא פרסמה צווים חמורים נגד יהודים שנחשדו בפעילויות "ציוניות", כולל מאסר במחנות ריכוז בהקסטאפ ובא-טור בסיני. רכוש יהודי הוחרם ומאות משפחות יהודיות הוגלו וגורשו. בתים הופצצו ויהודים נהרגו ונפצעו. אספסוף התנפל על הרובע היהודי בקהיר, הרג מספר של יהודים ובזז את בתיהם ואת חנויותיהם. תוך שנה עזבו יותר ממחצית יהודי מצרים; ורובם מצאו חיים חדשים בישראל.

בשנת 1956 נקטו המצרים בצעדים כלכליים ופוליטיים אכזריים אשר כוונו במיוחד כלפי היהודים. רבים מבין מנהיגי הקהילה היהודית הענפה במצרים נאסרו, הובלו ברחובות קהיר ואלכסנדריה, וחלקם נעצרו במחנות ריכוז. משפחות יהודיות בודדות (כ-5% מכלל האוכלוסיה היהודית), אשר התגוררו במצרים במשך דורות רבים, הורשו לקבל אזרחות מצרית, אך הרוב היו "Apatride" - חסרי נתינות כלל, בארץ הולדתם. במסגדים הוקרא צו ממשל הקורא להתייחס ליהודים כאל "אויבים", ובשנת 1967, 600 יהודים נאסרו, הוכו והוחזקו תקופות ארוכות במעצר ללא מזון או מים. חשבונות בנק של היהודים נחסמו, רכוש מסחרי ופרטי הוחרם, חברות פורקו ומנהלים ושכירים יהודיים פוטרו. חנויות כל-בו של יהודים, בנקים ובתי עסק אחרים הוחרמו, כך גם בתי ספר יהודיים, תנועות נוער, בתי אבות, מוסדות רווחה, בתי חולים ובתי כנסת. שופטים ועורכי דין יהודיים גורשו מהאיגוד המקצועי, ועל מהנדסים יהודיים, רופאים ומורים נאסר לעבוד. האיגוד הרפואי במצרים הורה לאוכלוסיה שלא לפנות לרופאים ולמנתחים יהודים. צעדים אכזריים אלה הביאו את הקץ על אחת מהקהילות העתיקות והאמידות במזרח התיכון.

בסוריה, מהומות אנטי יהודיות, אשר פרצו כבר בשנת 1945 ובשנת 1947, היו הגורם שהניע את שלילת זכויות היסוד של היהודים. בשנת 1945 הגביל הממשל את העלייה לישראל ורכוש יהודי נשרף ונבזז. בשנת 1949, קיבלו הבנקים הוראה להקפיא את כל חשבונות היהודים וכל נכסיהם הופקעו.

בתימן, החוק התימני גזר שילדים יהודים יתומים בני פחות משלוש עשרה יילקחו מאימותיהם ויגודלו כמוסלמים בבתיהם של מוסלמים. ילדים נקרעו מאימותיהם - תרתי משמע! סקילתם של יהודים עדיין הייתה מסורת מקובלת כאשר יצאו היהודים את תימן ב-1948. בעדן פרץ פוגרום ב-2 בנובמבר 1947, בו נרצחו 82 יהודים ו-76 נפצעו. 170 חנויות יהודיות נבזזו, ארבעה בתי-כנסיות נשרפו עד תום, ו-220 בתים יהודיים הועלו באש ונשדדו או ניזוקו.