פשעיו ההיסטוריים של דוד המלך

חמש מגילות יש לנו בתנ"ך. חג שבועות התכבד בכך שאנחנו קוראים את מגילת רות. בתשעה באב - מגילת איכה. בפורים - מגילת אסתר. ריח הסתיו הנושב במגילת קהלת מכבד את חג סוכות, וריח האביב הנושב בשיר השירים מלווה אותנו בקריאת מגילה נפלאה בחג הפסח. התיאורים הארוטיים בשיר השירים הרתיעו את חכמינו שהתלבטו בשאלה, האם לכלול את שיר השירים בקאנון המקראי או להוציאו. ההתלבטות הוכרעה אחרי לבטים רבים בכך, שחז"ל פסקו כי לפנינו תיאורי חיזורים הדדיים של כנסת ישראל אחרי השכינה והשכינה אחרי עם ישראל. ואין לקרוא את התיאורים כפשוטם, תיאורי גבר המחזר אחרי אישה ואישה אחרי גבר.

במרוצת הדורות התגבשו מסורות ומדרשים בדבר זהותו של כותב המגילה, שרבים נוטים לשייך אותה למי שהיה מלך בישראל, הרי הוא דוד המלך. לי קשה לקבל דבר שירה ממי שהיה קשור בפלישה אל יומה של בת שבע ובתכנון רציחתו של בעלה, אוריה החיתי, שר בכיר בצבאו. וכל זאת בשעה שצבא דוד מצוי במערכת דמים קשה בקרבות בעבר הירדן המזרחי, בפיקודו של יואב בן צרויה.

• אֶל יוֹמָהּ שֶל בַּת שֶבַע אֵשֶת אוּרִיָּה
  פָּרְצָה אֲפֵלָה שֶל דָּוִד מַלְכָּהּ
  אֶל נֶאֱמָנוּתוֹ שֶל אוּרִיָּה אִיש הַצָּבָא
  פָּרְצָה בְּגִידָתוֹ שֶל דָּוִד מַלְכּוֹ.
  
  דָּוִד עָלָה וְשָר בַּמַּעֲלוֹת
  בַּיִת מְהֻדָּר
  וְזִימָתוֹ הִיא כֶּתֶר,
  אוּרִיָּה יָרָד וְדָמַע בְּמוֹרְדוֹת
  קְרָב מְכֻזָּב
  וֶנֶאֱמָנוּתוֹ הִיא קֶבֶר.

על מזבח הזימה העלה דוד, מלך בישראל, שני קורבנות דמים - את בת שבע ואת אוריה החיתי. עת חייליו ביום מקיזים דמם במלחמה בערבות מואב, דוד לעת ערב קם "מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, מִתְהַלֵּך עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶך וַיַּרְא אִשָּׁה רוֹחֶצֶת"¹.

חיילים נופלים בשדה הקרב ומלכם כופה עצמו על בת שבע, אשת אחד מבכירי המפקדים בצבאו, בן למיעוט לאומי, שקשר גורלו עם מלכות דוד.

לנואף, שרצח את אוריה החיתי, ילדינו הרכים שרים בקול ניחר - "דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם". לרוצחו של אוריה החיתי אנחנו משייכים את המגילה אותה אנחנו קוראים בחג הפסח.