משרד החינוך, עיין ערך: אהבת המולדת

לאחרונה הועלתה יוזמה להחזיר את שבוע השירות וההתנדבות של תלמידי בתי הספר ביישובים חקלאיים.

אין ספק שהתנדבות ועזרה לזולת הם מן החסכים שבני הנוער של ימינו חווים.

אם נביט לאחור, לימים שבהם ציונות לא נחשבה למילה גסה, שתרומה לקהילה נחשבה למשמעותית, ושהיות יהודי החי במדינה עצמאית הייתה גאווה - ימים שבהם חונכו ילדי ישראל על מורשת לוחמי המחתרות, על המאבק להקמת המולדת, על מלחמות ישראל - אז ידענו כי יש מי שיישא את הלפיד וימשיך את המסורת, ידענו שיש עתיד למדינה.

והיום? ילדי ישראל חיים על ערכי הריאליטי והאינטרסנטיות, על ערכי ההכאה העצמית ועל ערכי הבושה.

מפעל כמו מפעל ההתנדבות של ילדי ישראל במושבים ובקיבוצים, יכול להחזיר חלק מהערכים אליהם התגעגענו כל-כך ולהבעיר שוב את הניצוץ של אהבת המולדת.

ילד צעיר שיעבוד את אדמת הארץ, יתחבר למולדת ולמורשת שלה. כל החומר התיאורטי שלמד בכיתה לא יועיל ללא ערך מוסף מסוג פעילות זה.

עלינו, כחברה, לפתח תוכניות ייחודיות שיחנכו את ילדי ישראל לאהבת המולדת, לחקירת ההיסטוריה של עמנו וארצנו כיחידה אחת, לעודד המשך למידת תחומים אלה בתארים מתקדמים וליצור דור חדש של נוער שוחר ידע והיסטוריה, ומעל הכל - שוחר מורשתו. כמו שאמר יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

בתור סטודנטית ללימודי א"י, לי לא היה את התענוג לחוות דברים כאלו במסגרות החינוכיות בהן התחנכתי. אני ארצה שבעתיד ילדיי יתחנכו על ערכים אלו ושיידעו להעבירם לדורות הבאים.

אין ספק שהחזרת שבוע השירות ביישובים חקלאיים הינו מעשה מבורך שעל משרד החינוך לאמץ בשמחה.