מכתב גלוי אל אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום

באווירת יום השואה העומד בפתח, אני פונה אליך בדחילו וברחימו, הודות ליוקרתך בעולם היהודי והבינלאומי, ובזכות פעילותך כ"שליח לאנושות, שבמאבקך להשלים עם חווייתך האישית של השפלה מוחלטת בשילוב עם עבודתך המעשית למען השלום, העברת מסר רב-עוצמה של שלום, כפרה וכבוד אנושי". אני מעמיד עצמי לעומת ראש ממשלתי, בנימין נתניהו, אשר פנה אליך לפעול אצל נשיא ארה"ב, שירכך את דרישותיו מממשלת ישראל.

על-פי הפרסומים, יחסיך עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הם מעולים, ועם הערכה הדדית. באווירה הקיימת במדינת ישראל, הנשיא אובמה זוכה לקיתונות של האשמות באנטישמיות ואנטי-ישראליות, המומחשים באזכור שמו השני - חוסיין - כרמז להטייתו למען העמדה הפלסטינית וכנגד העמדה הישראלית. מהמעט שאני מבין בפוליטיקה הפנימית בארה"ב, תפישתו החברתית של הנשיא אובמה מעידה על נכונותו לסייע לאוכלוסיות חלשות, גישה מרעננת לאחר הנשיא בוש. יתירה מזו, עמדתו של הנשיא בסוגיות הבינלאומיות, מעידה אף היא שלמזלנו, ולמזלו של כל העולם, הגישה שוחרת השלום, שאינה נותנת לכוחניות העדפה מובהקת, והדוגלת בהתפרקות הדרגתית והדדית מנשק הרסני המסכן את קיומו של העולם - זכתה למעמד בכורה בבית הלבן.

אני מניח שתפישת עולם זו קרבה ביניכם, ומשמשת מכנה משותף למנהיגויותיכם - שלך במישור ההומני, ביחסי הגומלין שבין הפרט והכלל, ושל הנשיא אובמה, במישור הפוליטי והבינלאומי, ביחסי הגומלין בין מדינות.

ארוחת הערב הצפויה של שניכם, כתוצאה ממערכת יחסים זו, היא, כנראה, כפתור ההפעלה של ראש ממשלתנו, בפנייתו אליך.

יחסיכם הטובים הם גם הבסיס לבקשה שלי, שתביא לנשיא ארה"ב גם את עמדתו של מחנה השלום בישראל. המחנה שלנו מזוהה בידי תומכיו של ראש הממשלה כבוגדים ברעיון הציוני, כתבוסתנים החוששים מקרבנות נוספים, כחסרי אמונה בזכותו של העם היהודי לנשל עם אחר מנחלתו, ככופרים שאינם מתמסרים להבטחה האלוקית לישב כל חלקה בארץ אבותינו - גם אם הבטחה זו מחייבת כיבוש לנצח נצחים.

אנא ממך, מר ויזל, הבא בפני הנשיא גם את המסר של החלק בעמנו שקצה נפשו ממלחמות, שקדושת החיים - של הישראלים והפלסטינים - עומדת בראש מעייניהם. אנו סולדים מעקירות עצי זית, מעמידות של שעות במחסומים. אנו כואבים את הקמת גדר ההפרדה הניצבת ברחובותיהם של עיירות פלסטיניות, ואת פשיטות הצבא והפגיעות ה"אקראיות" בתושבים בלתי-מעורבים ובלתי-חמושים.

אנחנו, במחנה השלום הישראלי, הפועל ביחד עם מחנה השלום הפלסטיני, מאמינים שחובתה של ארה"ב, תחת מנהיגותו של הנשיא אובמה, לפעול בכל האמצעים כדי להביא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולסיום הכיבוש, ולהבטיח ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. עליהם לפעול להקמת מדינה פלסטינית - לצד מדינת ישראל - שבירתה ירושלים המזרחית, ואשר תקיים יחסי שכנות הוגנים עם מדינת ישראל.

אנו, הפועלים למען השלום וההתפייסות ההדדית, רוצים להמשיך ולחיות כאן מבלי להקריב את ילדינו למולך המלחמות, מבלי לקבור את מתינו בבתי קברות צבאיים, מבלי להתפוצץ באוטובוסים ובמתחמי בילוי וקניות, מבלי לבכות את יקירינו בימי זיכרון, מבלי לחיות בפחד ומבלי לקדש את הגבורה. אנחנו רוצים! אך אנחנו, כנראה, איננו מסוגלים. אנחנו זקוקים לכם - אלי ויזל והנשיא אובמה. איננו יכולים לסמוך על ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו.

אנחנו איננו זקוקים לשייח ג'ראח, לרמת שלמה ולסילואן. איננו חייבים לשבת בקדומים, ביצהר ובנוקדים. איננו זכאים לבנות בשכונות הפלסטיניות של ירושלים, ולקיים סגר על רצועת עזה. נכון, עדיף היה שניקח את גורלנו בידינו. אנו אכן עושים זאת בעתות מלחמה. איננו מצליחים לעשות זאת למען השלום. תנו לנו תקווה! מוטב עתיד של שלום כפוי, מאשר הווה של מלחמות מתוך בחירה.