"מכבסת המילים" של הנשיא אובמה

המשבר המתוקשר בין נשיא ארה"ב, ברק אובמה לבין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו מצטייר כעמוק ושורשי הגם שבשבועות האחרונים נרשמו ניסיונות של גורמים בכירים בממשל בוושינגטון לשגר מסרי הרגעה לירושלים, זאת לצד היוזמה של רוב גורף בקונגרס המכוונת "לרסן" את הגישה העויינת לישראל מצד הבית הלבן.

נראה עם זאת, כי ממשלו של אובמה מתמיד בגילוי נחישות ועקשנות בהנחלת המסר הפייסני כלפי העולם המוסלמי, על-אף הביקורת שהוטחה כלפי הנשיא בהתייחס למשמעויות המוקצנות שעלו מנאומו ההיסטורי מעל בימת אוניברסיטת אל-אזהאר בקהיר (יוני 2009), ובפרט נוכח ההתרסה מצד מדינות ערביות ומוסלמיות ופיגועי הטרור וחשיפת ההתארגנויות של גורמים המשתייכים לג'האד העולמי על אדמת ארה"ב, באירופה וגזרות הלחימה של ארה"ב בעירק ובאפגניסטן.

הגישה הסלחנית, שלא לומר הרופסת, של הממשל האמריקני בהקשר זה עומדת בפני "קפיצת מדרגה" שאינה מבוטלת כלל ועיקר, זאת כדבר הנובע מהנחייתו של הנשיא אובמה (ראשית אפריל 2010) למועצה לביטחון לאומי, לאסור את השימוש במושג "איסלאם רדיקלי" במסמכי המודיעין הרשמיים. עבודת המטה בהקשר זה שכותרתה -"A Guide for Counter-Terrorism Communication" מצויה עדיין בעיצומה אולם משתמעת ממנה מעין "הערכה מחדש" של ההתייחסות כלפי העולם המוסלמי באופן המכוון לנתק בין האיסלאם לבין הטרור.

גורמים בלתי מזוהים אשר צוטטו בכלי תקשורת אמריקניים טוענים כי המדובר במהלך נוסף של הממשל החדש ליצור סוג של בידול מממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש, אשר הגדיר במסמכים רשמיים את המלחמה בטרור כ"מאבק נגד הרדיקליזם האיסלאמי... הסכסוך האידיאולוגי העיקרי של ראשית המאה ה-21". כמו-כן הם מציינים כי המהלך לחולל שינוי בהתייחסות ה"מגדרית" הוא חלק מאסטרטגיה שנועדה להמחיש למוסלמים כי ארה"ב אינה יוצרת זיקה בינם לבין הטרור.

המסרים המנחים שהוכתבו לאנשי המועצה לביטחון לאומי בוושינגטון גורסים, בין היתר, כי "למרות שארגון אל-קאיעדה נוקט בסנטימנים מוסלמיים ומנסה להשתמש במוטיב הדת כדי להצדיק את מעשיו, עלינו להתייחס אליו כאל ארגון פוליטי בלתי לגיטימי, הן פלילי והן טרוריסטי". הוצע גם כי ההתייחסות לארגוני הטרור תאפיין אותם כ"טוטליטריים", "טרוריסטים" או "קיצוניים אכזריים", דהיינו מונחים בעלי משותף רחב המגדירים את ה"אוייבים" ומקטלגים אותם כ"בלתי לגיטימיים"!

יתר על כן, קווי המתאר של מסמך הנחיות קובעים כי "לעולם אין להשתמש במונחים ג'יהאדיסטים או מוג'הידין כדי לסווג את הטרוריסים". עוד מוסבר כי "מוג'אהיד, לוחם מקודש, הוא מאפיין בעל משמעות חיובית בקונטקסט של מלחמה צודקת... לכן כינוי אוייבנו במושג ג'יהאדיסטים וההתייחסות לתנועתם כג'יהאד עולמי גורם מבלי משים ללגיטימציה של מעשיהם". באותה נשימה נאסר השימוש במונח "ח'ליפות איסלאמית" כמימד המייצג את מטרתו של ארגון אל-קאיעדה נוכח הקונוטציה האוהדת שלו אצל המוסלמים. במקום זאת מציע המסמך להשתמש בתיאור "מדינה טוטליטרית גלובלית"...

כאמור, טרם הונחלו הכללים החדשים כ"תורה למשה" בקרב גופי הממשל בארה"ב, אולם ניכר זה מכבר כי הבית הלבן נוקט לשון "מכובסת" בהתייחסו לטרור המבוצע בידי גורמים איסלמיים, כמו גם לחשיפת התארגנויות לביצוע פיגועים על אדמת ארה"ב. בולטת בהקשר זה הנמכת הפרופיל המכוונת בכל הקשור לפיגוע הרצחני של רס"ן נידאל חסן בבסיס צבא היבשה האמריקני "פורט הוד", (נוב' 2009) לגביו נעשה מאמץ בלתי נדלה להציגו כמעשה "פלילי" ובלתי שפוי של יחיד, הגם שמכלול הסימנים המעידים המחישו תמונת מודיעין מובהקת של פיגוע אידיאולוגי בהשראתו של כהן דת מוסלמי המשתייך לארגון אל-קאיעדה.

נחישותו של אובאמה לדבוק במוטיב העיקרי של נאומו ההיסטורי בקהיר היא גם פועל יוצא של מאמץ שתדלני של דמות בלתי מוכרת עד כה, הגב' דליה מוגאהד (DALIA MOGAHED), מנהלת מרכז גאלופ ללימודים איסלמיים (GALLUP CENTER FOR MUSLIM STUDIES), המוגדרת גם כמשולבת בצוות כותבי הנאומים של הנשיא האמריקני.

בראיון לכלי תקשורת בארה"ב (7 אפריל 2010) הודתה מוגאהד כי היה לה חלק חשוב בעיצוב מספר נושאים בנאום קהיר של אובאמה. הגב' מוגהאד, ילידת מצרים, מונתה בסמוך לכניסתו של אובמה לבית הלבן (ינואר 2009) לחברה ב"מועצה המייעצת ליצירת אמון ושותפות בין שכנים", וככל הידוע היא נהנית מגישה חופשית אל סביבתו של הנשיא.

לדבריה, מנסיעותיה התכופות למזה"ת היא הסיקה כי "אמריקה אינה צריכה לשווק את עצמה כלפי המוסלמים". אדרבא, לטענתה נתקלה בהערצה גורפת אצל המוסלמים כלפי ארה"ב, אולם מנגד התרשמה כי הללו מטילים ספק אם האמריקנים באמת ובתמים מעריכים את המוסלמים וגורסים כי בפועל אין מתייחסים אליהם בכבוד הראוי להם. בשל תובנה זו ייעצה דליה מוגאהד לנשיא האמריקני "להפגין הערכה כלפי תרומתה של דת האיסלאם לעולם", ולא להסתפק באמירה כי "אנו מאמינים שהאיסלאם מייצג אוריינטציה שוחרת שלום". לפיכך, לפי הערכתה, נאומו ההיסטורי של אובמה בקהיר היה לא רק מבשר שינוי אלא גם שיקף את דימויו של הנשיא הנבחר כמנהיג מחולל שינוי.

יצויין כי בוושינגטון רווחת דעה כי מקור ההשפעה העיקרי על מדיניותו המזרח תיכונית של הנשיא אינו במחלקת המדינה, בפנטגון או בקונגרס, אלא הוא פרי קסמה האישי של דליה מוגאהד. ספרה של מוגאהד ( שנכתב במשותף עם ג'והן אספוזיטו) "מי דובר בשם האיסלאם" (יצא לאור ב-2008) מסכם 6 שנות מחקר במהלכו רואיינו אלפי מוסלמים מ-35 מדינות ומסקנתו העיקרית היא כי רק 7% מן המוסלמים מצדיקים את פיגועי ה-9/11 2001, ובמשתמע, יותר מ-90% מסתייגים! נראה כי מחקר זה היווה מקור השראה בלתי מבוטל לעיצוב מדיניותו העדכנית של הנשיא אובמה במזה"ת.

ראוי לתת את הדעת לפרשנות מעניינת של מוגאהד בסוגיה זו, הגורסת כי הנחת המוצא של העולם המוסלמי גורסת כי מדיניות החוץ האמריקנית עויינת כלפיו. הרקע לכך משתמע מזירות הלחימה של ארה"ב בעירק ובאפגניסטן וכן מן העמדה האמריקנית המסורתית כלפי הסכסוך הישראלי-פלשתיני. על כך יש להוסיף את דימוי ה"שתלטנות" האמריקנית כמורשת אימפריאלית וכן את קונספציית "חוסר הכבוד" .

נראה אפוא כי הגב' דליה מוגאהד היא ה"רוח החיה" המותירה חותם מוחשי על מצעו המדיני של הנשיא אובמה בזירה הערבית-מוסלמית, ובעקיפין מעצימה את מגמת הפניית העורף לידידות המסורתית של ארה"ב כלפי ישראל. הגישה התמימה משהו של הבית הלבן, בהשראת מוחה הקודח של מוגאהד, והניסיון לפרוט על מיתר "הכבוד" ביחס המעודכן כלפי העולם המוסלמי, מהווים איתות אזהרה מהותי בהיבט עתיד היחסים בין וושינגטון לירושלים. יש בכך גם כדי להצביע על מגמה "לסרס" את מחלקת המדינה האמריקנית מעמדת השפעה מהותית בעיצוב מדיניות החוץ המזרח תיכונית של ארה"ב.

בשולי הדברים יצויין כי הגב' דליה מוגאהיד דורגה על-ידי מגזין האינטרנט הערבי "עראביאן ביזנס" במקום השלישי בדירוג "הערבים המשפיעים ביותר בעולם" (סוף מרס 2010), על כל המשתמע מכך.