אני מברך את הקבוצה הנפלאה של הארגון
"לוחמים לשלום"; ביוזמתם נאספו בערב יום הזיכרון מאות יהודים ופלשתינים, שמילאו עד אפס מקום את האולמות של תיאטרון תמונע בתל אביב.
בטקס השתתפו בני משפחות שכולות, ישראלים ופלשתינים, שיחד ביקשו לזכור את קורבנות המלחמה, ויחד גם קראו לסיום מעגל הדמים.
היה זה מפגש מרגש, בו ביקשו המארגנים דווקא ביום הטעון והקשה לעבור יחד - יהודים ופלשתינים - את המתרס שמפריד ביניהם כדי לנסות להכיל זה את כאבו של זה, לנסות לא להישאב אל הפער והניכור בין שני העמים, המשתמעים ממהותו של יום הזיכרון הממלכתי.
כל אחד ממאות הישראלים והפלשתינים, שנכחו בטקס המרשים, חש את הכאב והסבל, שנגרם לבני אדם בשני הצדדים, ויצא מהערב יותר נחוש שחייבים לפעול למען הווה ללא ניכור, למען עתיד ללא אלימות.
כאב שני הצדדים ופתרונו ראויה הקבוצה הנפלאה של לוחמים לשלום - ישראלים ופלשתינים - על התמדתם זו השנה החמישית לקיים טקס זיכרון משותף בו ציינו וכיבדו את הכאב בשני הצדדים. על התמדתם להשמיע את הקול המשותף של אלו, שרק אתמול היו הלוחמים בשדות הקרב משני עברי המתרס, ומחליטים היום יחד להיות לוחמים לשלום.
ראוי ארגון לוחמים לשלום לכל הערכה על שהפגיש קהל של מאות ישראלים ופלשתינים בערב יום הזיכרון להאזין לקולו של האב השכול שאיבד את בתו סמדר, שנרצחה בפיגוע בתל אביב בהיותה בת 13. להאזין לקולו של האב השכול שאיבד את בתו עביר עראמין בת 10 מירי של אנשי מג"ב לבית הספר בענאתא. קולות של שפיות אנושית של הורים וקולות של שפיות פוליטית של אזרחים, שמבקשים מתוך כאבם להנחיל לכולנו - ישראלים ופלשתינים - כי הסכסוך לא יסתיים ולא יגיע לפתרונו בעזרת שימוש בכוח מכל סוג שהוא. כי כל כוח מוליד אלימות ומעצימה. יחד חייבים להירתם לסיום הכיבוש ולכינונה של מדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.
(מוקדש באהבה לחברי 'לוחמים לשלום')
בֵּין הַיַּרְדֵּן לַיָּם
בִּדְוֵי עֶרֶשׂ טָבוּל זָהֳרֵי רָקִיעַ
עֲלוּמִים אָכַל הַשָּׂרָב.
לא שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁל דָּם
רִשְׁפָּה וְרִפְשָׁה גָּמְאוּ
מַתַּת רֶחֶם וָשַׁד -
מַתַּת חַיֵּי שָׁרָה וְהָגָר
בְּבִצּוֹת שִׁנְאַת חִנָּם.
כָּל עוֹד הָרֶגַע עָלַי זוֹרֵחַ
יְהִי דְּבַר אֱלוֹהִים אֵלַי לֵאמוֹר:
קַח לְךָ עֵץ אֶחָד
וּכְתוֹב עָלָיו - יִצְחַק
וְקַח לְךָ עֵץ אֶחָד
וּכְתוֹב עָלָיו - יִשְׁמַעאֵל
"וְקָרֵב אוֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד
וַעֲשִׁיתֶם לְעֵץ אֶחָד
וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי"2.