איך הצליח אולמרט תמיד לטפל בנדל"ן?

זה 17 שנים, החל מבחירתו לראשות עיריית ירושלים, שעו"ד אהוד אולמרט מטפל בעיסקי נדל"ן. איני כולל בכך את התקופה שבה כיהן כחבר כנסת מן השורה (אף כי גם על כך יש מה לומר), וגם לא את עיסוקו המקצועי, לפרנסתו, כשותף במשרד עורכי דין. אבל ב-17 השנים האחרונות הוא ממש עומד על כך, שיהיה תפקידו הרשמי אשר יהיה - הוא יטפל בעיסקי נדל"ן.

ב-1993, כאמור, בחר ציבור המצביעים באולמרט כראש עיריית ירושלים, והוא כיהן בתפקיד זה עד ראשית 2003. כראש העירייה, כיהן כיו"ר הוועדה המקומית לבניין ערים. הוא מינה לעיסקי היום-יום את אחד מסגניו, אורי לופוליאנסקי, שכיהן כיו"ר ועדת המשנה. בתקופה זו, כזכור, קיבל הלל צ'רני את האישורים החריגים לבנייה במתחם הולילנד, והפרשה ידועה לציבור, ולא לחיוב. ידוע, שאולמרט היה מעורב גם בעיסקי נדל"ן אחרים של העירייה, הבית ברחוב כרמיה, למשל.

בפברואר 2003 מונה אולמרט לשר התעשיה והמסחר בממשלת אולמרט. הוא קיווה לקבל תפקיד בכיר יותר, אך בשל חישובי קואליציה נאלץ להסתפק בתיק משני - תעשיה ומסחר. כפיצוי, נתן לו ראש הממשלה אריאל שרון את תואר ממלא-מקום ראש הממשלה.

אולמרט קצת נעלב. הוא לא הסתפק בכך, וביקש פיצוי נוסף: יו"ר מועצת מקרקעי ישראל. המסורת הייתה כל השנים, שתפקיד זה שמור לשר החקלאות או לשר השיכון. אולמרט דרש וקיבל את התפקיד, בניגוד למקובל. יש להניח, שאולמרט ידע טוב מאוד מדוע הוא מבקש תפקיד זה, המהווה תחליף נאות למעורבותו בעיסקי הנדל"ן של ירושלים.

האם מישהו עצר באותו רגע ושאל, מדוע מבקש אולמרט את תפקיד יו"ר המינהל? הרי לכאורה, אין כמעט כל קשר בין משרד התעשיה והמסחר לבין המינהל. לדוגמה, יו"ר המינהל כיום הוא שר השיכון אריאל אטיאס.

פורמלית, אין ליו"ר המועצה כוח, חוץ מאשר להכריע במקרה של שוויון בהצבעות. אולם אולמרט ידע יפה, שהיו"ר קובע את סדר היום, מחליט אלו נושאים יקבלו עדיפות גבוהה, ומנווט את הדיון. כיו"ר, מותר לו גם להיות מעורב בבחירת חברי המועצה. בקיצור, זהו תפקיד בעל כוח רב.

לא עברו אלא חמישה חודשים, ואולמרט הוכיח שהתפקיד שווה הרבה. ביולי 2003 דרש ממנו היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להכניס שינויים בעסקה עם דנקנר. אולמרט דחה את הדרישה. ב-22 באוקטובר עלה הנושא לדיון במועצת מקרקעי ישראל - וגם זאת רק בעקבות קביעתו של מבקר המדינה אליעזר גולדברג, שנתיים וחצי קודם לכן(!) שיש להביא את העסקה לאישור המועצה.

פרוטוקול הישיבה, המתפרסם היום, מוכיח איך שולט אולמרט, שלכאורה הוא אחד בין שווים, ביד רמה בנאספים. הוא טוען כי הנתון שלפיו הקרקע שווה 90-80 מיליון דולר, הוא "על-פי פרסומים בעיתון" - אמירה שהיא לא-אמת, כי זהו ממצא של מבקר המדינה. הוא אומר כי "לפי כמה פרמטרים" הקרקע אינה חקלאית - נתון קובע לגבי הזכויות של דנקנר. אולמרט אמור לדעת שגם טענה זו היא לא-אמת, כי המבקר קבע ההפך. עוד אומר אולמרט כי "העניין בוער בו". חברי המועצה מבינים מה מצפים מהם. הם מאשרים את העסקה, ברוב של 10 נגד 3, עם 3 נמנעים.

איך הושג האישור? בדיקת News1 מגלה, שהאישור נובע גם מהרכב חברי המועצה, חלקם מקורביו של אולמרט: יעקב אפרתי (מנכ"ל המינהל), אביגדור יצחקי, יוסי ישי ואחרים. לקרן הקיימת היו צריכים להיות, לכאורה, מחצית מספר הנציגים במועצה, אבל בפועל יש לה פחות. יו"ר הקרן הקיימת, יחיאל לקט, יוצא נגד העסקה ומצביע נגדה, אבל נשאר במיעוט. אולמרט ידע יפה לנצל את הכוח שקיבל - גם במעורבות בבחירת חברי המועצה, גם בהשפעת דבריו עליהם.

החל בינואר 2006, בעקבות המקרה הטרגי של שרון, מכהן אולמרט כראש הממשלה. ברור, שבתפקיד זה יש לו זכות המילה האחרונה בנושאי נדל"ן, כמו גם בנושאים אחרים על סדר היום של הממשלה.

ב-2006 מכהן אולמרט זמנית גם כשר האוצר. הוא מבקש, בתפקידו זה, לאשר את העסקה, עד שהיועץ המשפטי החדש, מני מזוז, קובע שהדבר אינו חוקי, משום שאישר את העסקה כבר בתפקידו הקודם, ודרושות שתי חתימות של שני אנשים.

מה יש בהם, בעסקי הנדל"ן, שכל כך מושך את אולמרט?