על דאטפת אטפוך, גבי גזית

הכותרת של המאמר הזה דורשת הסבר כיוון שהיא ציטוט מן הלשון הארמית וסביר להניח שרוב הציבור הישראלי אינו מכיר את כל דקדוקי השפה הנשכחת הזו. המשמעות של האמירה היא שאין דבר בעולמנו הקורה במקרה ומי שעושה רע מקבל את גמולו, ובמילים פשוטות: העולם מתנהל על-פי הכלל של "מידה כנגד מידה".

אדם אחד שאמור להכיר היטב את הכלל הזה, גם בגלל החינוך הדתי שקיבל בנערותו, הוא שדרן הרדיו גבי גזית, שכיכב בתוכנית הטלוויזיה החדשה "נדבר על זה בבית" של עמנואל רוזן, ועל גבול הבכי קבל על כך שבעיתונות החרדית נכתב עליו כי הוא "נאצי, היטלר, גבלס", ועוד כהנה וכהנה קללות ירודות שאסור היה להשמיען. החרפות והגידופים האלה באו אל העולם בעקבות השתלחותו הפרועה של גזית בחרדים, אותם כינה בתוכנית הרדיו שלו "עלוקות", "פרזיטים" ו"תולעים", וקרא לגרשם לחו"ל או לרכזם בשכונות משלהם, כשהם מנותקים ממים ומחשמל.

גזית נחשב בציבור למראיין ציני, שמרבה לטפל בעוולות השלטון. הוא גם ידוע בהתבטאויותיו האגרסיביות, גסות הרוח לעתים והפוגעניות לא פעם, ממש בסגנון התבטאויות החרדים נגדו שעליהן הוא קובל. אבל מה לו לגזית להלין על המשתלחים בו? הרי הם משיבים לו מנה אחת אפיים, אף כי באופן בוטה ביותר ולא ראוי, בדיוק על-פי הכלל של "מידה כנגד מידה".

בתגובה להשתלחות המשודרת של גזית הגיש חבר הכנסת משה גפני תלונה למועצת העיתונות. גם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הרגולטור, עשתה מעשה ופתחה ב"הליך הפרה" כנגד "רדיו ללא הפסקה". משמעות ההליך הזה: אם התחנה תימצא אשמה היא תיאלץ לשלם קנס. מסתבר כי המחאה הציבורית עזרה במידת מה. ימים אחדים לאחר התבטאותו החריגה הסביר גזית, במין התחכמות לא חכמה במיוחד, כי לא התכוון ל"כל" החרדים, אלא רק לאלה הפוגעים במדינה ובסמליה. כמו-כן חזר בו מהשימוש במילה "תולעים".

כנראה שמבחינתו של גזית התגובה הזו הייתה מספקת. אבל את מה שהיה ראוי באמת לעשות - להתנצל, הוא לא עשה. כנראה שהתנצלות כזו הייתה יכולה להתפרש, בעיניו, כפגיעה בכבודו.

גבי גזית נוהג להציג את עצמו כעיתונאי הלוחם למניעת עוולות, הנאבק לטובת החלשים, הנושא בגאווה את לפיד הצדק החברתי. אם כך הוא רואה את עצמו - יבושם לו. אך האמת אינה כזו. בניגוד לעיתונאים אמיתיים גזית הוא רק כאילו-עיתונאי. בפועל הוא סוחר המוכר את אמינותו הציבורית תמורת בצע כסף.

לאמירה קשה זו דרושים דברי הסבר. על-פי כללי האתיקה העיתונאיים אסור לעיתונאים באיסור חמור לעסוק בפרסום תמורת תשלום. אך מה לגבי גזית ולכללי האתיקה? הוא, המורם מעם בעיני עצמו, חי מעל לחוק, מעל לכללים המחייבים. פרט לשכר הנאה שהוא בוודאי מקבל מתחנת הרדיו האזורי שבה הוא מועסק, מגיע לכיסו גם תשלום מכובד בעבור כך שהוא מקריא סיסמאות פרסומיות בקולו הסמכותי, פרסומות המתחזות להיות מעין המלצה אובייקטיבית של עיתונאי הוגן ומהימן. וכמה כסף מקבל גזית תמורת ההתחזות הזו? את זאת הוא מסתיר בסוד כמוס, בדיוק כפי שאינו טורח להבהיר למאזיניו כי הוא סוחר באמונתם כי הוא, גבי גזית הגדול, מציג להם בפרסומות המסחריות האלה איזו אמת אובייקטיבית.

מתוך היכרות עם נושא רדיפת הממון של האדון גזית נראה לי כי הכסף הוא, בעיניו, המדד היחיד לקביעת ערכו הציבורי. כדי להביא דוגמה לגישתו של גזית לנושא הכסף ראוי להזכיר לציבור את פרשת עבודתו ב"קול ישראל" שהסתיימה באורח חד-צדדי לפני שנים אחדות. גזית הועסק ב"קול ישראל" כמגיש תוכנית מלל יומית בשעות לפני הצהריים, שעתיים ביום, חמש פעמים בשבוע, או אולי רק ארבע פעמים. תמורת מופע הדיבורים שלו קיבל גזית שכר חודשי, מקופת הציבור הדלה, בסך של כ-40 אלף ש"ח בחודש, ברוטו. על-פי אמות מידה חשבונאיות בסיסיות אפשר להניח כי אילו שידר גזית ארבע שעות ביום היה שכרו מגיע ל-80 אלף ש"ח.

גובה השכר והרמה הירודה של ההשתלחויות המילוליות והמרושעות לא אחת שנכללו במופע היומי - עוררו סערה בקרב עובדי "קול ישראל" שתבעו להדיחו. ואכן הלחץ הועיל. גזית נאלץ לנטוש את גלי האתר הממלכתיים ומצא לו מקלט חמים (כספית) ונעים (מבחינת היקף החשיפה האישית) בחיק תחנת "רדיו ללא הפסקה".

להתחזות העיתונאית הזו של גבי גזית יש משמעות מסחרית אם נעמת אותה אם שאלה מן הסוג הבא: תמורת איזה תשלום היה גבי גזית נעתר להשמיע - כפרסומת - דברי שבח לגוף ציבורי או עסקי שאותו ביקר בחריפות במסגרת תוכניתו העיתונאית?. אני מאמין כי תמורת סכום מתאים היה גזית מסכים להבהיר לציבור, כי אותו גוף שזכה בביקורת שלילית הוא הטוב שבטובים.

גבי גזית אינו עיתונאי אמיתי. כדי להגדיר את מקצועו באופן המדויק והנכון יש לומר את האמת. גזית הוא סוחר במלים תמורת תשלום.

בהקשר הזה וכדי שלא תהיה טעות במשמעות הדברים, ראוי להביא סיפור מתולדות חייו של הסטיריקן הבריטי הנודע ג'ורג' ברנרד שו. יום אחד - כך מספר הסיפור - פגש שו שחקנית יפהפיה ותשוקתו אליה גברה עליו עד שהציע לה לקיים עימו יחסי מין. השחקנית נעלבה.

"איך אתה מעז? אני לא יצאנית" קבלה השחקנית בזעם. שו לא נרתע. חד וחלק הבהיר לגברת: "תמורת סקס חד-פעמי אני מוכן לשלם לך מיליון ליש"ט".

השחקנית הרהרה קצרות וכמעט בהרף עין הביעה את הסכמתה להצעה המגונה.

בשלב זה הגיב שו כך: "עכשיו, אחרי שהסכמת עם העיקרון המבהיר מה המקצוע האמיתי שלך, בואי נתמקח על המחיר".