בגידה - עדיין בשיח הציבורי

הלל כהן בספרו "ערבים טובים" מביא לנו סיפור, שיש בו שימוש אינפלציוני במילה בגידה. מצאתי לנכון להיעזר בספרו בימים שהשימוש האינפלציוני במילה זו תפס תאוצה בפרשת ענת קם ובפרשת מעצרם של שני אזרחים ישראלים. כל המידע שיש לי לגבי שתי הפרשיות ניזון אך ורק ממה שהתקשורת מנפיקה לנו בצבעוניות רבה.

מהמידע שהנפיקו גורמים מוסמכים, קשה להשתחרר מהתחושה הקשה שבשיח הפוליטי שלנו השימוש החוזר ונשנה במילה בגידה מקבל את המטען הדרוש כדי להשחיר כל מי שמייצג גישה פוליטית בקורתית כלפי הממסד.

הלל כהן מחזיר אותנו לימים שהשימוש במילה בגידה גם יכול להגיע עד לגרוטסקה ולקבל את כל הממדים של גיחוך ונלעגות.

היה פעם חבר בכנסת ישראל בשם פארס חמדאן מטעם רשימה ערבית שנשאה את השם "חקלאות ופיתוח". רשימה שלמעשה הייתה מסונפת למפא"י. ב-21.5.1958 הוא הציג שאילתה בכנסת שנושאה היה בגידה. העילה לשאילתה הייתה תרעומת על ממשלת ישראל שאינה פועלת למיגור תופעות של בגידה כפי שבאו לידי ביטוי בהפגנת אחד במאי בנצרת.

וזה נוסח השאילתא המופנית על פארס חמדאן לדוד בן-גוריון: "ברצוני לשאול את כבוד ראש הממשלה, אם יש בדעת הממשלה להשתמש באמצעים החוקיים שברשותה אשר נועדו להלחם בפעולת הבגידה". וכשפאריס חמדאן מבקש נקיטת אמצעים נגד בוגדים כוונתו למארגני הפגנת אחד במאי בה נישאו גם סיסמאות נגד הממשל הצבאי, נגד מציאות שאזרח בישוב ערבי יכול לנוע ממקום למקום רק ברשיון של המושל הצבאי.

תשובת בן-גוריון לא איחרה לבוא. ב-2.6.1958 עונה דוד בן-גוריון לפארס חמדאן: "כבוד חבר הכנסת הנכבד פארס חמדאן... אני תמים דעים לגמרי איתך לאופי של ההפגנה הבוגדנית... הממשלה תאחז בכל האמצעים הדרושים נגד מעשי בגידה במדינה כפי שבאו לידי ביטוי בהפגנה בנצרת".

אני לתומי חשבתי, שהשימוש במילה בגידה כדי לנגח חוגים בעלי עמדות פוליטיות חלף עבר מהשיח הצבורי.

נראה, שיש מי שמתגעגע לגרוטסקה של חברי כנסת ערביים בנוסח פארס חמדאן, שבשפה עילגת ומתרפסת יעשו את דבר השלטונות וילעיטו את האווירה בשימוש האינפלציוני במילה בגידה.