אברהם נועם חומסקי נולד בפילדלפיה ב-7.12.1928 לאביו, המחנך העברי זאב (ויליאם) חומסקי, ולאימו, אלזי לבית סימונובסקי. בצעירותו היה מקורב לתנועת "השומר-הצעיר", שהה זמן-מה בקיבוץ הזורע, ואפילו שקל לעלות לארץ. לימים נעשה פרופסור לבלשנות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) שבארה"ב, ונודע כאחד החוקרים המבריקים ביותר שהטביעו את חותמם על תורת הבלשנות הכללית.
פרופ' נועם חומסקי נודע גם כהוגה דעות, כאנרכיסט, וכפעיל פוליטי המזוהה עם השמאל הרדיקלי ועם המאבק למען זכויות האדם. דעותיו על סכסוך הדמים בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב והארגונים המגוונים של טרום-המדינה הפלסטינית - הוציאו לו שם רע של שונא-ישראל, אנטישמי ואנטי-ציוני.
בראיון טלוויזיוני שנערך עימו לפני שנים, אמר: "תמיד תמכתי במולדת אֶתנית יהודית בפלסטין, והדבר שונה ממדינה יהודית. יש טיעונים טובים בזכות מולדת אֶתנית, אך באשר לשאלה האם צריכה להיות מדינה יהודית, או מדינה מוסלמית, או מדינה נוצרית, או מדינה של לבנים - זו כבר שאלה אחרת לגמרי".
חומסקי ביקורתי מאוד ביחס למדיניותה של ישראל נגד הפלסטינים. אחד השיאים לביטוי השקפותיו הקשות חל ב-12.5.2007, שעה שנפגש בביירות עם מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, ואמר כי הסיבות להחזקת הנשק של חזבאללה מוצדקות. חומסקי הצדיק גם, כזכור, את מדיניות הגרעין האירנית, בתירוץ כי היא נועדה להפיג את החששות מארצות-הברית ומישראל.
פרופ' נועם חומסקי הוזמן לאוניברסיטת ביר-זית, לשאת דברים בכינוס בינלאומי לציון יום הַנַּכְּבָּה. מזמיניו, ארגונים פלסטיניים שונים, הודיעו כי ההזמנה יצאה "לאות הערכה על מדיניותו נגד הכיבוש הישראלי והתמיכה בפלסטינים".
אלא שמשרד-הפנים שלנו חשב אחרת, ונועם חומסקי לא הורשה להיכנס לתחומי המדינה. למארחו בארץ, ד"ר מוסטפה ברגותי, אמר כי ההחלטה למנוע את כניסתו הגיעה מהצמרת הבכירה בישראל ובמשרד-הפנים, וזאת כדי למנוע את נאומיו המתוכננים. איזו איוולת! הרי בית-המשפט העליון קבע כבר כי ריסון
חופש הביטוי הוא חוקי רק אם ההתבטאות היא מסוג העלול ליצור סכנה ברורה ומיידית לבטחון הציבור.
והרי אם נועם חומסקי היה מחליט היום על עלייה לארץ, הוא היה מתקבל כאן בכוחו של חוק השבות, בלי שום קשר לדעותיו המרגיזות.
הרי מובן לכל, כי ההחלטה הנואלת לסתום את הפה של פרופ' חומסקי היא ניסיון ברוטלי לסתום את הגולל על החופש במדינה. פתאום מתגברת התחושה כי אירועים שונים שעברנו לאחרונה מתקשרים למגמה הזאת: גירושה של עובדת זרה הנמצאת בהריון, רק כדי שלא תלד בארץ ילד זר; עצירתם של תאומי פונדקאות בהודו רק בגלל נטיותיו המיניות של אביהם - ועוד... ועוד.
אלא שמסתבר כי גם רבים וטובים בתוכנו אינם מבינים את גודל הטיפשות. ח"כ
עתניאל שנלר ("קדימה"), למשל, הכריז כי הוא עצמו מברך על האיסור שגזרו על פרופ' חומסקי. "אם הוא רוצה להגיע אל חבריו הפלסטינים, שיעשה זאת דרך מנהרות רפיח". איזו זחיחות-דעת!
מה עוד אפשר לומר על הכפר הגלובלי הקטן שלנו? בתקופה זאת של אינטרנט וטוויטר ופייסבוק ומה לא, אין שום אפשרות שבעולם לסתום את פיו של מישהו. עצירתו של חומסקי במעבר גשר אלנבי מירדן רק תיתן צידוק לכל מי שזועק כי ישראל היא מדינה פשיסטית, ושממשלתה חסרת העכבות מדכאת עם זר ושוללת את חירותו של הפרט באמצעות נסיונות דרקוניים של סתימת פיות. נועם חומסקי לא ידבר באופן אישי בכינוס בביר-זית. אבל בשל הצעדים הקשים של משרד-הפנים ושל נציגיו יינשא קולו מסוף העולם ועד סופו. הכינוס בביר-זית, שהיה אמור להיות אֶזוטרי ומוזר, ייחשף לכל העולם הנאור, ויחשוף את קלוננו ברבים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
