חופש התגובה

"זהו מסוג אותם מקרים שאם תותר חשיפת הגולשים - לא נמצא אותם עוד במקומותינו שכן אם אדם יידע שזהותו תיחשף, הוא יימנע מחשיפת הפרטים מחשש שיבולע לו בעקבות כך". כך קבעה (יום ב', 15.12.09) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חדוה וינבאום-וולצקי, בבקשה שהגיש מכון התקנים לחשיפת זהותו של גולש, ככל הנראה עובד של המכון, אשר בעקבות פרסום ב-ynet על חריגות השכר במכון התקנים, כתב את התגובית הבאה:

'זה ידוע שהבכירים גונבים במכון אבל יתר 600 העובדים מרוויחים משכורות פחות מהממוצע במשק. מומלץ להתמקד בשמות כמו ....(ביהמ"ש לא ראה לנכון לשוב ולחזור על השמות) מומלץ לבדוק איך הגיעו לְמה שהגיעו - שכר, תפקיד, אם לקחו דברים ללא רשות וכד', לפעמים לקחו דברים עם רשות אבל זה לא שלהם.'"

(ענבל בר-און, News1 - ראה פסיקה מלאה משמאל).

הדעות על הטוקבקים ברשת נחלקות לשני גושים גדולים בדרך כלל - אלה השוללים מכל וכל, שרואים בהן רעה חולה, עליבות, רדידות, גסות, מופרעות, בוטות ואלימות, ומנגד - אלה המחייבים בשם חופש הביטוי אופן כזה של הוצאת קיטור לאלה שלא ניתנה להם במה. אלו ואלו דברי אנשים חיים, ובדרכם, שני הצדדים צודקים בטעמיהם. הבעיה שנותרה היא יישוב המחלוקת באופן כזה ששני הצדדים יוכלו להתקיים עם המציאות הזאת, מבלי להזדקק לחוק מיוחד ההולך ונרקם בכנסת ובו ייקבעו מסמרות.

הכל חייבים להודות שהטוקבקים הוסיפו ממד חשוב לשיח הציבורי גם אם הוא בוטה ועילג ברובו. לפעמים העילגות חושפת אמת שתחביר תקני מסתיר. אנשים קוראים ובודקים בספרים אחרים, באתרים אחרים, בחוקים ובתקנות - ומגיבים. מפנים למראי מקום, מנסים להוכיח, להוסיף, לגרוע, להסכים ולהפריך. לצרכן התקשורת יש הזדמנות לקחת חלק ולהיות פעיל, לחשוף שחיתויות כמו במקרה הנ"ל במכון התקנים, אי-אפשר להתעלם מהעושר וגם מהצבעוניות התקשורתית שהתגוביות הביאו. זוהי תקשורת עם ערך מוסף וברוך. השפה המובעת בתגוביות מעלה מדי פעם פניני לשון מכל סוגי העברית המדוברת בחלקים שונים של הארץ, הטוקבקיסטים מאמצים ניסוחים ביניהם לבין עצמם ("כנסו! כנסו!") וכבר הולכת ומתפתחת שפת-תגוביות ולא בהכרח בכיוון השלילי.

מאידך-גיסא, חוסר טעם, נאצות וניבולי פה, לפעמים גם בלי כל קשר לעניין הנדון, מקלקלים לשם הקלקול בלבד, מעלים חימה וסתם מעליבים את הכותבים לעיני כל ומותירים אותם חסרי-אונים. אז מה, נשפוך את התינוק עם המים? הלא יש תגוביות ציניות וסרקאסטיות עם קורטוב של הומור מרושע שתענוג לקרוא, יש תגוביות מבטלות במחי מילה או שתיים ויש בהן סיכום של ממש, ויש תגוביות כתובות דבר דבור על אופניו המגלות כישרונות כתיבה מעוּלים. חבל יהיה אם יוטלו מגבלות בגלל הבלים שכל אחד מבחין בהם ומתעלם. אני מאמין שהמגבלות הנחוצות תבואנה מעצמן ויש לדעתי דרך לעודד את בואן ולקדם בברכה את חלוציהן.

העוקב אחר הטוקבקיסטים יכול כבר לזהות מגיבים רבים, כאלה שהחליפו בעבר כינויים חדשות לבקרים, והגיעו למסקנה שעדיף להיצמד לכינוי אחד באופן קבוע, מהסיבה הפשוטה שהם רוצים להציג קו מחשבה אחיד ומזוהה עימם בכל תגובותיהם. המגיבים האחרים כבר מכירים כאלה על הזהות המזוהה עימם, גם הם כבר גיבשו לעצמם זהות ברורה, ומתפתחים דיונים מפרים ומועילים. אלה הם הגרעין החלוצי שיוליד, כך אני מקווה בתמימותי, מהפכה מועילה ומחדשת שתקנה לה חזקה ברשת. הם לא מנבלים את המקלדת, השפה שלהם משובחת וקולחת והם זוכים לטפיחות שכם ולמחמאות שמשפרות את הביצועים.

עולים עליהם ניצנים ראשונים שמזדהים בשמם המלא, פותחים באומץ פתח לקיתונות של רוע מצד הבלתי מזוהים, הם מוכנים לספוג את הבוז הזה ובלבד להציג את דעותיהם ועמדותיהם בשמם, ומשיגים בכך את האמינות המוחלטת. את זה יש לעודד. היתר יבוא מעצמו.