יומו של רפתן: נקודת השקפה מגובה הפרה

כשבאים לבחון את היסודות והבסיס למשך הקיום הלאומי במדינה, יש להבין שאת הקשר המיידי והבלתי-אמצעי לאדמה, מקיימים החקלאים, בפועל ולא במליצה.

מעבר להיבט הלאומי, ישנם מרכיבים וגורמים נוספים שהופכים את החקלאות לבעלת ערך מוסף גבוה אף מעבר לאספקת מזון טרי זול וזמין לאזרחי המדינה.

• ראשית - שמירה על אדמות המדינה:

כידוע, אין על פני כדור הארץ ריק שאינו מתמלא, ובאין חקלאים ישראלים - כלומר מעבדי השדות, הרועים והפרדסנים - יתמלא החלל הזה על-ידי אחרים, שמן הסתם כוונותיהם הלאומיות שונות משלנו.

• שנית - ידע חקלאי רב שובר-שיאים:

על שמירה על אדמות המדינה יש להוסיף את גוף הידע האדיר שנצבר במשך שנים ארוכות של שיתוף פעולה בין חקלאים, אנשי הדרכה וחוקרים, גוף ידע שהוביל את החקלאות הישראלית לשיאים עולמיים; ודי לראות בכמה מדינות הידע הזה מקבל משמעות, ידע שמכיל רכיבים רבים, החל מדרכי גידול וכלה בתעשיה עילית שחלק מהפיתוח שלה נעשה בשדות וברפתות הישראליות וכל מה שבינם.

החקלאות הישראלית השכילה במשך השנים להתפתח ולהתקדם גם בתחום של איכות הסביבה וכיום, רוב החקלאות, מהמטע ועד הרפת, תוך סינרגיה מופלאה עם התעשיה, מהווה את הפתרון לאיכות הסביבה - כל זה מתוך ראיית הקיימות והבנת חשיבות השמירה על ערכי טבע.

חלק חשוב מהנוף בארצנו הנו נוף חקלאי, נוף שמור ומטופח בשום שכל ובהבנה עמוקה של תהליכים, איזו הזדמנות נקרתה לעם היהודי שבמשך דורות רבים היה עם ללא אדמה, עם ללא מולדת, להקים לעצמו מדינה לתפארת ולשמש אור לגויים, ובתחומים כה רבים ומגוונים, ואיזו אחריות מוטלת על קברניטיה להמשיך ולשמר את מערכת השורשים הבריאה החשובה לאין שיעור, זו המחברת את העם לאדמתו.