טירוף מערכות

נסו נא לעצור לרגע בחיי היום-יום, ולהתבונן בעין אובייקטיבית בקורה לנו בישראל.

הממשלה מאריכה את כהונתו נציב שירות המדינה, הגם ששני מבקרי-מדינה שונים העירו הערות קשות על תפקודו. ואנחנו - מקבלים ושותקים. ושתיקה, כבר שנו רבותינו - כהסכמה.

הממשלה מחליטה על גירוש עובדים זרים, מממנת מסע הסברה תקשורתי נגדם, ובו-זמנית מעניקה אשרות כניסה לאלפי עובדים זרים חדשים. והציבור - שותק, מקבל, מסכים.

המדינה מממנת מערכת חינוך עצמאית לחרדים, החינוך ה"מוכר שאינו רשמי" המפנה עורף למדינה ומסרב ללימודי הליבה. והרוב הממלכתי - דומם, מסכים.

המדינה פוטרת רבבות חרדים משירות צבאי, ובמסגרת "תורתם - אמנותם" אף אוסרת עליהם לעבוד. ואנחנו, המגינים גם עליהם בשירותנו הצבאי ומממנים גם אותם במיסינו - מקטרים, ומסכימים.

ארבע ממשלות שונות שלנו התעלמו מיוזמת השלום הערבית - לא שלא קיבלו אותה, אלא לגמרי התעלמו ממנה, וממשיכים להתעלם, שמונה שנים מאז פרסומה. והרוב בקרבנו, שאולי יכול היה כבר לנוח ממלחמות - תומך בחטא.

הממשלה מתעלמת גם מעמדת המטכ"ל, שכדאי לישראל לחתום שלום עם סוריה, במחיר החזרת רמת הגולן, כדי לנתקה מ"ציר הרשע" - אירן, החיזבאללה והחמאס. ורוב הציבור - מעדיף לשמור את הרמה, ואת "ציר הרשע"...

הממשלה - ושתי קודמותיה - מתעלמות גם מפסיקת בג"צ, לפנות כמאה מאחזים בלתי-חוקיים. זו איננה התעלמות מיוזמה ערבית, ואפילו לא מעמדה צה"לית. זהו אי-ציות לפסיקת בג"צ! ורוב אזרחי המדינה הדמוקרטית - תומכים בפשע.

פקידים ממשלתיים אוסרים כניסה לארץ בפני פעילי זכויות אזרח אירופים, ליצן ספרדי ואיש-רוח אמריקני (יהודי), בלא כל סיבה מוצדקת, בניגוד לכללי הדמוקרטיה, ובניגוד לאינטרס הישראלי בדעת הקהל העולמית. והרוב - תומך בהסתגרות, ובונה את הבוז לישראל.

הממשלה מורה לבלום את משט פעילי זכויות האזרח עם סיוע הומניטרי לעזה, בידיעה שהדבר יעבה את דימויה של ישראל, בעולם הדמוקרטי, כמצורעת. ורוב הציבור הישראלי, גם החכמים שבהם - תומכים בטיפשות.

כל בר דעת בישראל יודע שביקורת (כמו במגזין "על צד שמאל") היא חיונית לדמוקרטיה. ולמרות זאת, רבים-רבים נסחפים להתלהמות נגד כל ביקורת, ולטוקבקים גסים הקובעים שכל איש שמאל הוא בוגד ו"פלסטינאצי".

וכל אחד מכם מכיר דוגמאות רבות נוספות - דוגמאות לכך שכחברה אנחנו פועלים נגד האינטרסים שלנו עצמנו, והולכים ומאבדים את שיקול הדעת, שלא לומר את שפיות הדעת.

החברה הישראלית גולשת בהתמדה לטירוף מערכות. והקצב, נדמה לאחרונה, מתגבר.

פסיכולוגיית ההמונים עוסקת רבות בתופעות כאלה. מחקרים מנסים להבין כיצד רבבות יהודים, ובהם עילויים רבים, נסחפו לתמיכה בשבתאי צבי ובמשיחיות. ולהבדיל אלף הבדלות - כיצד מיליוני גרמנים רבים, ובהם אנשי אקדמיה ותרבות רבים, נסחפו לתמיכה בנאציזם.

אני אינני פסיכולוג. אני איש חינוך. ככזה, אני יודע שכאשר כיתת תלמידים נסחפת להתנהגות פרועה, בלתי-שקולה, ניתן לבלום אותה רק באמצעות אירוע דרמטי חיצוני.

חוששני שגם טירוף המערכות של החברה הישראלית ייבלם רק באמצעות אירוע דרמטי חיצוני. אני רוצה לקוות שהאירוע יהיה חיובי, בסגנון ביקור הנשיא סאדאת, ולא - חלילה - בסגנון מלחמת יום הכיפורים.