ביום ראשון (30.05.10) מובאת לדיון בפני ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של חברת הכנסת מרינה סולודקין, המבקשת לבצע תיקון בפקודת העיתונות, כך שתוגבל הפצתו של עיתון בתפוצה ארצית. "לא יוציא אדם לאור עיתון בתפוצה ארצית המיועד להפצה לציבור בחינם, לתקופה העולה על שנה מיום תחילת הפצתו בחינם; בסעיף זה, "ציבור" – למעט מוסד ממוסדות המדינה או ממוסדות ציבור אחרים." – לשון ההצעה.

ההצעה, שהינה רק אחת מתוך 24 הצעות חוק המובאות לדיון באותו יום, נועדה לבלום את עיתונו של המיליארדר שלדון אדלסון - המופץ כיום בחינם - ולהביא, למעשה, למניעת הפצתו, או למצער - לחייבו למכור גליונות בתשלום, ולו סמלי.

ההנחה הרווחת מאחורי ההצעה היא: עיתון ישראל היום הינו עיתון נחות מבחינה איכותית-מקצועית מהעיתונים ידיעות אחרונות וממעריב. לעמדה זו יסכימו בוודאי רבים וטובים. ולכן, וכל עוד ברור שהוא עיתון שנולד מתוך אג'נדה אישית לסייע לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הרי שקביעת תג מחיר תביא לכך שרק מעטים יקנו את העיתון.

בדברי ההסבר לחוק נאמר כי "התופעה של הפצת עיתונים בתפוצה ארצית בחינם במשך תקופה ארוכה פוגעת קשה בעיתונות הכתובה ועלולה להביא בעתיד להופעת מונופולים בתחום זה ולפגיעה קשה בחופש הביטוי וזאת מהסיבות הבאות". סולודקין מונה בדבריה שתי תופעות שליליות לדידה, המחייבות הגבלת ההפצה (ציטוט):

1) עיתונים המופצים בחינם יוצרים תנאי תחרות לא שווים ולא הוגנים כלפי עיתונים אחרים, המופצים תמורת תשלום.
2) הפצתו בחינם של עיתון בתפוצה ארצית במשך תקופה ארוכה עלולה לגרום לפשיטת רגל של עיתונים המופצים בתשלום.

כתוצאה מכך, מסבירה סולודקין בדברי ההסבר, "עלול להיווצר מונופול בתחום חשוב זה. אזרחים יוכלו להכיר רק את הדעות וההשקפות של בעלי העיתון המופץ בחינם שממנים את הדפסתו והפצתו, ולכל הדעות וההשקפות האחרות לא יהיה ביטוי בעיתונות הכתובה. חופש הביטוי יהפוך למושג ריק מתוכן, דבר העלול לסכן את עצם קיומה של הדמוקרטיה בישראל.

"בנוסף לאמור לעיל, הפצה בחינם כאמור עלולה להביא לפגיעה קשה במועסקים בענף זה. עיתונאים ועובדים אחרים בתחום העיתונות ימצאו את עצמם מול בעלים של עיתון יחיד שיוכל להכתיב להם את תנאי העסקתם: שכר, זכאות לחופשות ועוד.

"מטרת הצעת החוק היא למנוע התפתחויות שליליות אלה באמצעות הגבלת הפצת עיתון בתפוצה ארצית בחינם לתקופה של שנה אחת בלבד. עם זאת, מוצע לאפשר הפצת עיתון כזה בחינם לתקופה בלתי מוגבלת למוסדות המדינה ומוסדות ציבור אחרים".

ההצעה הוגשה ביום 08.03.10 ומהר מאוד היא הוקפצה לראש התור בדיוני ועדת החקיקה. ולא במקרה: המול"ים הגדולים, ובראשם ארנון (נוני) מוזס ועפר נמרודי, בוחשים בענייני הוועדה. לחץ כבד מופעל על השרים. כמה מהם סיפרו על טלפונים שקיבלו מארנון מוזס ו/או משליחים מטעמו, שבו הוא מפציר בהם לאשר את ההצעה ולקדם במהירות את החקיקה.

ואלה השרים שיכריעו בעד או נגד ההצעה:

שר המשפטים, ד"ר יעקב נאמן (יושב-ראש הוועדה); שר האוצר, יובל שטייניץ; השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ'; השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן; שר החינוך, גדעון סער; שר החקלאות ופיתוח הכפר, שלום שמחון; השרה לקליטת העלייה, סופה לנדבר; שר הרווחה והשירותים החברתיים, יצחק הרצוג; שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב; שר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין; השר מיכאל איתן, המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור; השר בני בגין; השר דניאל הרשקוביץ; השרה לימור לבנת; השר דן מרידור; השר משולם נהרי; השר יוסי פלד; שר התקשורת, משה כחלון; השר לשירותי דת, יעקב מרגי.

- לישיבות הוועדה מוזמנים בדרך קבע: היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, וסגן השר במשרד הבריאות, יעקב ליצמן.


הצעה קודמת מתעכבת


הצעת חוק קודמת, שנועדה לאסור על תושב זר להיות בעל שליטה בעיתון ישראל, מתעכבת. בעיקר בשל זאת שלא נמצא רוב מוצק לקבלת החלטה בעד קבלת ההצעה. ההצעה הוגשה ביוזמתם של חברי הכנסת דוד רותם (ישראל ביתנו), יואל חסון (קדימה) ודניאל בן סימון (העבודה). גם הצעה זו נועדה, בראש וראשונה, להגביל את פעילותו של אדלסון בשוק העיתונות.

מאחורי הצעת החוק והפעלת חברי הכנסת עומדים ארנון מוזס ועפר נמרודי. שניהם חרדים לגורל עיתונם, ובצדק. שכן כבר עתה ברור: העיתון ישראל היום כובש עוד ועוד קוראים - בעיקר בשל תרבות החינם שנפוצה במקומותינו - ומאיץ את הירידה בתפוצת ידיעות אחרונות ומעריב. לתופעה זו ניכרת השפעה גדולה על מחירי הפרסום בעיתונים הנ"ל, דבר שגורר ירידה בהכנסות מפרסום, גורם לערעור יציבותו הכלכלית של ידיעות אחרונות, ומחריף את הסיכון לקיומו של עיתון מעריב, לאורך זמן.

קבוצת שוקן ניזוקה מכך באופן מוגבל, שכן מצד אחד כניסת ישראל היום לשוק, ברגל גסה, יש לומר, מבזרת את הכוח בשוק העיתונות וגורמת לירידה בתפוצה; מנגד, נהנית הקבוצה מהכנסות גדולות בזכות הדפסת ישראל היום בבית הדפוס של שוקן.

שאלת השאלות היא: האם יצליחו יזמי החקיקה להוביל לקבלתה בוועדת השרים לענייני חקיקה. שאלה זו תלויה בלחצים שמופעלים על השרים, משני הצדדים. גם אם תתקבל, הדרך לקבלת התיקון לחוק בקריאה שנייה ושלישית, ארוכה היא. ובינתיים, שני הצדדים פועלים בשטח. אנשיו של נתניהו מנסים לשכנע שרים להימנע מתמיכה בהצעת התיקון לחוק. ואילו מוזס ומקורביו פועלים לשכנע בעד חקיקה להגבלת אדלסון. כמה שרים שיודעים היטב על שיטותיו של מוזס, שבישל בעבר תחקירים/פרסומים מלוכלכים נגד מי שלא נענה לדרישותיו, כבר חוששים מתגובה חריפה ומהתנכלות אישית - אם לא ייענו לדרישותיו של מוזס. לכן הם מבקשים לקיים הצבעה חשאית.

מאבק האיתנים מצוי עתה בעיצומו, אך בניגוד למאבקים אחרים - הציבור הרחב כמעט שאינו זוכה לקבל דיווחים. ולא בכדי. מרבית כלי התקשורת הינם בעלי עניין מובהקים בנושא. כך שפרסומם נגוע, מטבע הדברים, בשיקולים זרים. הציבור יוצא מכך נפסד, שכן נמנע דיון אמיתי ונוקב ומעמיק בסוגיה כה חשובה וקריטית לשיח הציבור ולדמורקטיה בישראל.


הזעם מופנה נגד נתניהו


ארנון מוזס נמנע אומנם מעיסוק בהצעת החוק, בעיתונו. עם זאת, הוא פועל בדרך פוגענית כדי להרוס את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שסומן כ"איש הרע" - בשל זאת שהוא עודד ותמך ביוזמת אדלסון להפצה-חינם של עוד ועוד גליונות של ישראל היום.

פעילותו של מוזס באה לידי ביטוי, למרבה הצער, בפרסומים כוזבים ומגמתיים, ואף בדיווחים מסולפים ומעוותים על עדויות ממשפטו של אהוד אולמרט - העוסקים, בין היתר, בהרצאות-בתשלום מצד נתניהו שדרש או לא דרש כספים; ובפרסומים כוזבים על החלטות שיפוטיות בעניין משפטה של המטפלת נגד שרה נתניהו. המטרה, לדידו של מוזס, משרתת את כל האמצעים.

לאחר הפרסומים הכוזבים בשבועות האחרונים נגד נתניהו, החריף אדלסון את המאבק. עם קשר ישיר או בלעדיו - תפוצת ישראל היום הוקפצה תוך ימים ספורים מ-255 אלף גליונות ביום חול, ל-301 אלך גליונות ביום חול. אדלסון שהה בארץ בביקור בעת הגדלת התפוצה. נזכור נא: הגידול בתפוצה בימי שישי מ-250 אלף גליונות ל-350 אלף גליונות, נעשה לפני מספר חודשים ימים ספורים לאחר הפרסום המגמתי והסנסציוני מצד ידיעות אחרונות, בדבר תביעת המטפלת נגד שרה נתניהו. גם בסיבוב ההוא שהה אדלסון בביקור בישראל, מה שמלמד על מידת מעורבותו האישית במלחמת העיתונות בישראל, ועל המוטיבציה האישית של נתניהו ואדלסון להביא לריסוק כוחו של מוזס בשוק הדעות.

מוזס, איש חסר עכבות, נערך למלחמה ארוכה. וכך, אגב, גם אדלסון. שניהם יודעים כי ההכרעה רחוקה היא. ובינתיים, אדלסון שורף מזומנים מרווחי קזינו-תיירות עבור הדפסה והפצה חינם של עיתונו, ישראל היום; ומוזס מאבד קוראים בידיעות אחרונות, מפטר עובדים בגלל ירידה בהכנסות, ומאבד מעוצמתו בשוק העיתונות.

מוזס לומד לראשונה את מגבלות הכוח. וטוב שכך. אחרי הכל, כדאי לזכור: כפי שהתרענו כאן עשרות פעמים, מדובר באיש מסוכן, שפעמים רבות השתמש לרעה בכוחו ובעוצמתו של ידיעות אחרונות, משיקולים זרים ומסחריים, הונה את ציבור הקוראים, ופגע באישים בכירים ובבעלי תפקידים במערכת הפוליטית.