השבוע התקיים תרגיל העורף הגדול "נקודת מפנה 4" בכל רחבי הארץ, המדמה מתקפת טילים כוללת שיטווחו על ישראל מהצפון ומהדרום, אם להתבסס על מפת "להיות מוגן בול בזמן" שחולקה בשעתו לכל בתי האב בישראל. מעניין שבהנחת היסוד של פיקוד העורף אפשרות של שיגור רקטות גם מהמזרח, היינו הגדה, לא נלקח בחשבון ומי יודע אולי גם מהמערב, שהרי ניתן לשגר טילים גם מהים ומחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. "כי צריכים להיות מוכנים, ליתר ביטחון", כפי שנאמר בפרסומות בתקשורת. ביום רביעי שעה 11:00 הכניסו את כל המדינה למרחבים מוגנים, שלמיטב ידיעתי, בכל אופן באזור מגוריי, לא רק שלא בוצע כל הליך מסודר לתדרוך התושבים, בבניין בו אני גרה דייר אחד לא טרח לצאת לחדרי הביטחון המצויים בכל קומה, ומרביתם נותרו בכלל נעולים. שיטת הסמוך הידועה במיטבה.
עלות התרגיל? מי יישורינו, שהרי זה סוד כמוס. סביר להניח שכמה מאות מיליוני שקלים מיותרים. ראשי ערים ומועצות אזוריות מיד הזדעקו בכל כלי תקשורת אפשרי על מחסור במקלטים, במסכות אב"כ ומה לא? כל שאר הירקות הבטלות. רק דבר אחד שכחו כולם, את מערכת יירוט הלייזר, שפותחה במיוחד להגנת קריית שמונה, שהוכיחה את יעילות ב-46 יירוטים, מאה אחוזי הצלחה. היא אינה נשקלת כלל.
טיעוני המומחים הבליסטיים על יעילותה של המערכת, עליהם התבססתי בשלוש הכתבות הקודמות בנושא, הגורסים שאין טיל המסוגל ליירט טיל בטווחים של עוטף עזה נותרו ללא מענה. שדרות ושאר הישובים הסמוכים, שעל-פי חישובי מומחים להגנה בפני טילים, טווח יירוט טיל מינימלי הוא 12 ק"מ במקרה האופטימלי, אך בפועל עומד הטווח על 15 ק"מ (על-פי ד"ר ראובן פדהצור בראיון ל-UPI מתאריך 17.5.10), מותיר גם את העיר אשקלון בטווח טילי החיזבאללה, כשהפתרון המוכח, היעיל והקיים ביירוט לייזר, נופל על אוזניים ערלות.
ביום שלישי 25.5.10 התבשרנו שח"כ
אבי דיכטר, יו"ר ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון, המליץ על הצטיידות מקיפה במערכת כיפת ברזל.
בדוח זה טוען אבי דיכטר, כי "בהתאם להצגת הדברים בוועדה ניתן לקבוע כי החלטת מערכת הביטחון לבחור במערכת יירוט קינטית ("כיפת ברזל") ולא בחלופות האחרות, בוצעה בתהליך הגיוני ונכון, וזאת לאור ביצועי המערכות האחרות". סוף ציטוט.
אבי דיכטר רק לא מציין, כי למרות בקשות חוזרות ונשנות, שהופנו ישירות, הן אליו והן אל מר
צחי הנגבי, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא נמנע מלהיפגש בחודשים האחרונים עם אותם מומחי לייזר שאינם חלק ממערכת הביטחון, שחולקים על דעתה, ושהם היחידים שמוכנים ומסוגלים להתייחס לטענות בדבר הביצועים הנחותים כביכול של מערכת הסקייגארד בהשוואה למערכת כיפת ברזל, ואף להזים אותן, אחת לאחת. העיקר שלא לבלבל את הוועדה עם עובדות...
אוי לנו אם כך מתקבלות החלטות בוועדת החוץ והביטחון!!!
כפי שציינתי בכתבה "הכיפה מס' 3", שני מנהיגי ציבור בלבד טרחו להגיב באופן מעשי לתוכן מאמריי; ראש עיריית אשקלון מר
בני וקנין וראש המועצה האזורית שער הנגב מר אלון שוסטר. אלא שבאופן לא תמוה, נגוזו גם הם עם חלוף הזמן, וחדלו להשיב לפניותיי. מעניין מה עומד מאחורי שתיקת כבשים זו של מנהיגי הציבור. מי משתיק אותם ומדוע?
מנבחרי הציבור, היינו חברי כנסת, שרים או סגניהם שתחום עיסוקם הוא בטחון המדינה וגורמים ביטחוניים מובילים, הייתה דממת אלחוט מוחלטת, להוציא שניים שטרחו לאשר את קבלת המידע שהעברתי, אך לא חס וחלילה להתייחס עניינית. השניים הם מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן (לשם הגילוי הנאות אנו מכירים אישית), וח"כ אבי דיכטר שטרחו לאשר את קבלת מאמריי, אך תו לא. אגב ח"כ דיכטר גם הוא תושב העיר אשקלון, אזור החשוף למתקפת הטילים, שלאחרונה הם גם מטפטפים שם כמעט מדי יום. פרט להם אף גורם ביטחוני אחר לא הגיב! ולא אלאה אתכם ברשימה הדומה לספר טלפונים מצוי.
בתאריך 11 בינואר 2009 חתמו שנים עשר ראשי ערים ומועצות אזוריות הנמצאים בטווח הירי הבליסטי קצר הטווח על מכתב לשר הביטחון מר
אהוד ברק ובו דרישה להביא את מערכת הנאוטילוס המשמימה במדבר בארה"ב לניסוי אמת בשטח. בעקבות המכתב, באמצע מבצע
עופרת יצוקה, כינס מנכ"ל משהב"ט כינוס בקיבוץ זיקים במטרה לשכנע את החותמים להסיר את חתימתם מהמכתב, חלקם נעתרו, והנותרים הושתקו. כיצד? לא ברור!
בתחילת חודש מאי התקיים כינוס אזרחי רחב-היקף שדן בנושא האיומים הבליסטיים. לא למרבה הפלא, כל המדענים והמומחים בתחום, שדעתם המקצועית אינה עומדת בקנה אחד עם עמדת מערכת הביטחון, נפסלו כפי שפרסם בשעתו
יוסי מלמן בעיתון הארץ.
נחשפת כאן תופעה תמוהה, בלשון המעטה. ברגע שמוזכר תותח הלייזר שהוכיח את ביצועיו בכל ניסוי שבוצע בו, אך שוכב מיותם במדבר בניו מקסיקו, נאלמים דום כל נבחרי ומשרתי הציבור ומתפוגגים באוויר, כאילו מדובר במגפת שפעת החזירים. מעניין לדעת מי מהלך עליהם אימים ומשתיק אותם בצורה כל-כך נחרצת. האם אכן הפכנו למדינת משטרה, בה טובת הציבור אינה מענייניהם של אלה האמורים לשרתו? התשובה כנראה היא כן!
חשופים בצריח כבר הודגש? את מפקד חיל האוויר זה ככל הנראה לא מעניין. ולמען ההגינות באמת אין זה מעניינו. הוא אמון על הגנת שמי הארץ ולא הקרקע, וחיל האוויר עושה זאת בדרך הטובה ביותר (זו אינה הצהרה צינית, אלא דעתי האמיתית) ומה לו ולהגנה קרקעית?
בקול תרועה רמה התבשרנו שממשל ארה"ב אישר לאחרונה הקצאת 800 מיליון שקלים להמשך פיתוח כיפת ברזל, תרומה בהחלט ראויה. אך מקורות יודעי דבר טוענים שאין כל ספק שהממשל היה מאשר גם את 50 מיליון דולר הנחוצים להשמשת מערכת יירוט הלייזר המדגים הטכנולוגי הנאוטילוס. היות ומעזה מספקים לנו לאחרונה כמעט מדי יום טיל כזה או אחר, ניתן היה לערוך ניסויים בפועל בזמן אמת ונגד איומים מוחשיים לבחון האם המערכת יעילה או לא, כטענת המקטרגים. זה הוא סכום הבטל בשישים לעומת 950 מיליון שקלים שכבר הוצאו על מיגון כמחצית מישובי עוטף עזה (על-פי הפרסומים בתקשורת), ועוד סכום דומה להשלמת מיגון שאר המבנים.
רצוי מאוד שבחדרי המיגון הצמודים לבתים יתווסף גם חלון הפונה מערבה, כפי שקיים בחדרים ממוגנים לא מעטים בשדרות.
באשר למיגון בתי הספר בשדרות, מה טוב. מעל הגגות בנויה כיפה, לתפארת כיעורה. אלא שהקירות חשופים כולל אלה הפונים מערבה. שומר באחד מבתי הספר בעיר גילה לי את הסוד הכמוס ביותר במדינה. קיים הסכם חתום בין ראש הממשלה הקודם מר
אהוד אולמרט (שאולץ בצו בג"צ למגן את כל הישובים בטווח 4.5 ק"מ מרצועת עזה), שר הביטחון הקודם מר פרץ, ראש הממשלה הנוכחי מר ביבי נתניהו ושר הביטחון הסופר אנליסט רב אלוף (במיל.) אהוד ברק לבין הקסאמים והגראדים המשוגרים מעזה, שהם לא יפגעו בקירות ובחלונות החשופים, אלא בגגות הממוגנים בלבד.
אף טיל לא יפגע בקיר או בחלון הצהירו בלהט הטילים הבליסטיים, אלא רק בכיפה הסוככת על גג בית הספר. וכך בוודאות יינצלו ילדי שדרות הממוגנים. ולאחריהם בבוא העת, עוד אין-ספור ילדים שראשי הרשויות שלהם דורשים כעת בבג"צ מיגון במקום תותחי לייזר, שישמידו את הירי הבליסטי טרם יגיע ליעדו, וברוב המקרים עוד מעל שטח רצועת עזה, ובבוא היום גם מלבנון.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
