בדחותו את בקשת תת-אלוף
עימאד פארס, לבטל את החלטת הרמטכ"ל שלא להשאירו בצה"ל, הלך
אהוד ברק בדרך היחידה שהייתה פתוחה בפניו, שכן כל החלטה לשינוי החלטת הרמטכ"ל הייתה פוגעת בשניהם, ויותר מכך - במשמעת ובמורל בצה"ל.
הרמטכ"ל שגה מלכתחילה קשות, בכך שלא הדיח מיד מהצבא את התת-אלופים השקרנים, עימאד פארס ומשה תמיר. לא לאחר משפטים ולאחר מתן גיבוי מטופש להם - במיוחד למשה תמיר - עם דמעות זולגות על עברם הצבאי המפואר ועם מתן המלצה לא-ראויה לבית הדין הצבאי, שיכלה להתפרש כהוראת הרמטכ"ל לשופטים הצבאיים, התלויים בו לקידומם בדרגה.
הרמטכ"ל היה חייב להדיח את השניים מהצבא, לא לאחר תקופה ממושכת אלא מוקדם ככל האפשר, אפילו בתוך יום אחד.
מה עימאד פארס חשב לעצמו, שיושאר בצבא לאחר ששיקר לאלוף אייזנקוט ולמפקדים אחרים? ומה חשב לעצמו משה תמיר, לאחר שמעשיו - שהיו חמורים הרבה יותר מאלה של פארס - כללו הדחה לשקר ולדיווח כוזב במסמכים, מתן דוגמה שלילית מאין-כמוה לכל חיילי האוגדה שעליה פיקד, הדחה בחקירה, עבירות תעבורה מבישות ושאר מעשים, שבגין כל אחד מהם היה ראוי להושיבו בכלא ולא לשקול השארתו בצבא אפילו יום אחד מיותר. אכן, תמיר עשה הסדר טיעון, שכוחו יפה במישור הפלילי למחיקת אישומים מכתב האישום, אך במסגרת שיקוליו בדבר השארת עבריין כזה בצבא רשאי הרמטכ"ל, ולדעתי אף חייב, להביא בחשבון גם את המעשים שנמחקו מכתב האישום.
חוששני כי בשני המקרים הקל הרמטכ"ל על העבריינים הבכירים הללו, בכך שלא עמד על הוראה לתביעה הצבאית לנקוט בהליכים לפגיעה בדרגותיהם, ובכך שהם לא הודחו או סולקו רשמית מצה"ל, אלא ננקטה דרך ותרנית ורכה של אי-הארכת החוזה לשירות קבע. דרך כזו ננקטת בכל מקרה שבו איש קבע אינו מקודם עוד ומובהר לו כי עליו להשתחרר. במקרים הרגילים, נעשית הוצאת האיש מהשירות, בצדק רב, בדרך שלא תפגע בכבודו. לא כך היה ראוי לנהוג באותם קצינים בכירים, שהרשו לעצמם לשקר למפקדיהם, וכאמור תמיר הרחיק לכת ועשה מעשים חמורים נוספים.
היה ראוי שהרמטכ"ל, לאחר שהתבזה בשתי פרשיות אלו בכך שלא נקט צעדים תקיפים ומיידיים, יודיע כעת לציבור חד-משמעית: כל חייל, בכל דרגה, שיימצא מדווח שקר - בכל דרך מדרכי הדיווח - יסולק מיד מהשירות הצבאי, בלא שתינתן לו הזדמנות נוספת. דיווח כוזב הוא מקור מספר אחת לריקבון בצבא, העלול לגרום אפילו לאובדן יחידות צבאיות שלימות ולנזקים חמורים ביותר.
הרמטכ"ל רשאי להסתייג בנושא זה רק במקרה אחד: אם יש מחלוקת רצינית וכנה בשאלה האם החייל מסר או לא מסר את הדיווח המיוחס לו, תינתן לו האפשרות להיחקר ואף להישפט לצורך קביעת העובדות. בתקופת הביניים תישקל האפשרות שלא להדיחו עד תום הבירור העובדתי ולהעסיקו בתפקיד מתאים, בהתאם לחומרת המעשים המיוחסים לו ותוך הקפדה על כך שמינויו לתפקיד כלשהו בתקופה זו לא יתפרש כוויתור קל שבקלים בנושא הדיווח הכוזב.
מן הראוי שמחננו יהיה טהור, והדיווח הכוזב הוא הזוהמה הגרועה ביותר בצבא. שקרנים - הביתה!
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
