תסמונת הילד המוכה של ישראל

נדמה שלעיתונות הישראלית יש תסביך אהבה-שנאה בינה לבין עצמה, לבין המדינה ודיסוננס בינה לבין הקהל שצורך את העיתונות הישראלית. רק התסביך המשונה הזה, יכול להתחיל להסביר את הסיקור האובדני משהו אודות פעולת צה"ל נגד המשט לרצועת עזה בכלי התקשורת הישראלים.

כמעט בכל ערוצי החדשות בטלוויזיה ובאינטרנט מיהרו העיתונאים השונים לחרוץ את דינה של הפעולה, קרעו את מקבלי ההחלטות לגזרים ופה ושם גם את הדרג הצבאי.

מה הרקע של העיתונאים בהחלטות מסוג זה, על מה הם מתבססים בדיווחים שלהם, איפה עובר הקו בין סיקור לבין פרשנות אישית מגמתית?

בלשון המתנשאת שלהם, שלא משתמעת לשתי פנים, הפכו העיתונאים הישראלים למשתפי פעולה עם אותו עולם ששם אותנו בפינה בה אנו נמצאים. עוד בטרם התבררו העובדות לאשורן מיהרו הכתבים לשפוך את הספקולציות הלא מבוססות שלהם וציירו תמונה עגומה שהתבררה רק כמה שעות לאחר מכן להיות רחוקה מהמציאות.

באתר ynet ליוותה את הסיקור החדשותי לאורך היום הכותרת בכיתוב אדום "דם בלב ים" - כותרת מגמתית, חד-צדדית, פוגענית ובעיקר בעלת מאפיינים פופוליסטיים, שיותר מהכל פנתה לאינסטינקטים צמאי הדם שבבן אדם.

בערוץ 10 נתנו במה רחבה לדובר החמאס ששפך את שקריו בהתלהמות לכל מי שרק רוצה ומוכן לשמוע, וליפול בפח של קורי השקרים, ואלה רק מעט הדוגמאות.

איפשהו על הדרך הפסיקה העיתונות בארץ לסנן תכנים, ובשם הרייטינג והאקסקלוסיביות היא משדרת כמעט הכל, בלי הבחנה, על הדרך הופכת את העיתונות לעוד מקצוע שכולם יכולים לעסוק בו, על אתיקה, אידיאלים ואמת הפסיקו לדבר ועכשיו עסוקים רק בלנסות ולמכור אמינות. למי יש פרצוף מוכר שכולם ג'וקרים?

התקשורת הישראלית התייצבה כמעט כולה, פה אחד, עם מבקריה החריפים של הפעולה ושל המחיר שהיא גבתה תוך הקטנה ופעמים תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהסיבות והגורמים שהביאו את צה"ל לנהוג כפי שנהג.

אנחנו באים בביקורת על התקשורת הזרה, בעוד שיש לנו בעיה גדולה יותר עם התקשורת הישראלית שגרועה לא פחות ולפעמים אף גרועה יותר. תקשורת שיורה למדינה ברגליים ומוכרת לנו מוצר מקולקל, מגמתי וספקולטיבי ואנחנו ממשיכים לצרוך ולשתוק.

הבוקר בדרכי לעבודה שמעתי ברדיו על ההפגנה אתמול נגד הפעולה של צה"ל באוניברסיטת תל אביב. ביני לבין עצמי חשבתי איך בכל מצב ובכל הסתברות תמיד הם מפגינים נגד ישראל ותמיד בעד המחבלים, תהיתי אם בבועה שיצרו לעצמם אי שם בתל אביב הם בכלל מכירים את גלעד שליט.

תיכף סיימתי את המחשבה וחלפתי במחלף בר-אילן, אותו גדשו סטודנטים חמושים בדגלי ישראל ונופפו אותם חזק ובגאווה לקולות צפירת המכוניות.

התרגשתי, יש גם קולות אחרים, והם הרוב.

תגובת ynet

אולי מהתגובה הלקונית חסרת-המשמעות, שהיא לא יותר מפלט מוכן של מחשב, שקיבלתי מאתר ynet ניתן להבין את הלך הרוח:

• "מיכאל שלום רב,
  
  ותודה על פנייתך.
  
  אנו מתנצלים על עוגמת הנפש שנגרמה לך.
  
  מערכת ynet מחויבת למקצועיות ולאמינות, ללא נטייה לכיוון זה או אחר של המפה הפוליטית.
  
  אנו משתדלים כמיטב יכולתנו להביא תמונה מהימנה ואובייקטיבית של המציאות, ולהציג את קשת הדעות הרחבה ביותר בכל הנושאים.
  
  אם בכל זאת חשת כי צד מסוים לא בא לידי ביטוי מספק, תוכל להביע את דעותיך בפורומים השונים ובתגובות לכתבות.
  
  אנו תמיד עומדים לרשותך לכל שאלה, בעיה או הערה.
  
  נדב ב.
  
  מחלקת שירות לקוחות"