האם הבגידה הינה חלק אימננטי מהשמאל?

לאור פרשת ענת קם, אשר אינני יכול שלא לראותה כפרשת הבגידה האחרונה של השמאל, ברצוני לבחון את התנהלות השמאל בכללותו בהקשר זה.

קם לא פעלה בחלל ריק, עיתון מרכזי וחשוב עומד מאחורי החזקת מסמכים המסכנים את בטחונה של מדינת ישראל. עיתון הארץ מימן את שהותו וצרכיו של העיתונאי בלאו בלונדון למרות העובדה שהוא החזיק במסמכים מסווגים רבים. מסמכים אשר לו נפלו חלילה בידי האויב, עלולים לפגוע קשות בביטחונה של ישראל.

מעשי בגידה אינם תופעה חדשה בנוף השמאלני. חוג הניצוץ, אודי אדיב, וענונו. כל אלו הינם תופעה ישנה ומוכרת.

האם אי פעם גנב מאן דהו מהימין מסמכים מסווגים ומסרם לפרסום? האם איש ימין כלשהו הגיש תלונה במשטרות זרות כנגד בכירי צבא ישראלים או פוליטיקאים בכירים? האם עקורי גוש קטיף תבעו את בכירי הצבא, המשטרה או הממשל בגין הטיהור האתני האלים שביצעה ממשלת ישראל כנגד יהודים בגוש קטיף? האם אנשי ימין קראו אי פעם להחרים את תוצרתה של מדינת ישראל? האם אנשי ימין קראו להחרים את ישראל אקדמית? להטיל עליה סנקציות?

התשובה הינה כמובן שלילית.

מעולם לא בגד כך איש ימין במדינת ישראל, אולם אצל השמאל הפכה התופעה כמדומה לעניין שבשגרה. אין מדובר ב"עשבים שוטים" בלבד. מדובר בתופעה רחבה ובעיקר ממוסדת.

דוח גולדסטון (אותו רוצח שחורים מקצועי) הינו איום אסטרטגי על מדינת ישראל אשר מטרתו לשתק את יכולת ההגנה העצמית שלה. מחקר של תנועת "אם תרצו" גילה כי 92% מבין הציטוטים בדוח גולדסטון התומכים בטענות נגד ישראל, באים מתוך ארגונים ישראלים, הממומנים ע"י הקרן החדשה לישראל!

השטינקרים בתשלום של "שלום עכשיו" פועלים ללא לאות על-מנת להחריב בתים של יהודים, יהודים בלבד.

כיום אין זה תקין פוליטית להיות אנטישמי. הנאורים האנטישמים מצאו דרך חדשה, מכובדת יותר. אין הם שונאים יהודים, הם שונאים את ישראל. אין הם שונאים יהודים, הם רק רוצים ליצור איזורים נקיים מיהודים. אין הם שונאים יהודים, הם רק רוצים לשלול מתושבי מדינת ישראל (היהודים) את זכות ויכולת ההגנה העצמית. אין הם שונאים יהודים הם רק קוראים להחרים את הסחורה של תושבי שדרות למען תושבי עזה. שחרור שסתום הלחץ האנטישמי נעשה בידי אנשי שמאל ישראלים (פורמלית) אשר במשך שנים עמלים לשכנע את העולם לפגוע בישראל. עבור השמאל "ישראל הינה היהודי בין המדינות" כלשונו של שר החוץ הקנדי, כלומר הינה בתפקיד היהודי כמושא לשנאה.

עלילת הדם המכונה "פרשת מוחמד אדורא" פגעה קשות בישראל. מדובר בשחקנים בתשלום ובנזק חסר תקדים בהיקפו לתדמיתה של ישראל. עלילה זו הופצה ע"י צ'ארלס אנדרליין, איש שמאל צרפתי-ישראלי המתגורר שנים רבות בישראל.

אחד מכלי התקשורת אליהם העבירה קם את המסמכים המסווגים הינו אתר וואלה ("נעמי חזן עם הקרניים היא הפנים היפות של ישראל" ). אתר זה קרא להוציא עיניים למגינים הכתומים בחוסמם כבישים בתקופת ההינתקות. האם גילה אתר וואלה חוסר סובלנות אלים וקיצוני מעין זה גם כלפי פורעים ערבים, אזרחי ישראל, בזמן האינתיפאדה ב2002? לא ממש.

תופעה הבולטת עתה הינה כי "השמאל השפוי" לא מתנער כולו בשאט נפש מאותם "עשבים שוטים". להיפך, מכונת התעמולה השמאלנית פתחה במסע לטיהור השרץ והסברים אודות מלח (עיתון) הארץ, ענת קם.

נתבונן עתה במי שכביכול אמור להיות "שמאל מתון". אהוד ברק מבקש אמתלאות שונות לסילוק תלמידי ישיבות ההסדר מהצבא. האם יש גורם חדור ערכים ואמונה אשר ניתן לסמוך עליו יותר מאשר חיילי ישיבות ההסדר? בהינף קולמוס מהיר סגר ברק את ישיבת ההסדר הר ברכה. אין ברק חפץ בברכתם של אלו ואף לא בשרותם הצבאי. הוא מעדיף כנראה את ענת קם וחבריה בנעלין.

צבא איננו יכול להתקיים כצבא שכירים. הוא חייב חוד חנית אידיאולוגי, וודאי צבא כצה"ל. מה אומרת שנאתו של שר "הביטחון" מיסטר ברק לחוד החנית הציוני האידיאולוגי של מדינת ישראל? האם שמענו את ברק מבטל תוכניות לימוד של חיילים באוני' תל אביב או באר שבע או חיפה בעקבות התבטאויות של מרצים? בעקבות קריאות חוזרות ונשנות לחרם על ישראל?

בעיצומו של פולמוס דוח גולדסטון פגע ברק קשות בישובים יהודים בשומרון המכונים "מאחזים". בניסיון לחפש אצטלה מוסרית להתנהלותו האנטי יהודית המובהקת, קרא ברק כי "ישראל לא תוכל להמשיך לשלוט לנצח בעם זר". הסיסמה הלא רלוונטית הזו, הנשלפת תמיד ע"י אנשי שמאל ברצותם להצדיק את מעשיהם, שימשה מיד, כצפוי, חומר בעירה במנועי השנאה של אויבי ישראל. האם יכולה מדינת ישראל להרשות לעצמה להפקיר בידי השמאל את משרד הביטחון?

כאקט של תעמולת בחירות סילק ברק את יהודי חברון מבית השלום אותו קנו בממון רב. המכירה תועדה בקלטת. במועד מתוזמן היטב הסיר בג"צ את צו הביניים אשר מנע פינוי הבית, מעט לפני הבחירות. הייתה זו הרמה להנחתה אשר ברק לא החמיץ כמובן, לקול מצהלות עיתונאי ושמאלני ישראל. איזה יופי, זורקים יהודים מביתם.

אינני חושב כי ניתן להוסיף ולהתעלם מתופעה רחבת היקף זו.

האם ניתן עדיין לומר כי הבגידה ושנאת ישראל אינם חלק אימננטי, בלתי נפרד, מעולמו הרוחני של השמאל?