התקשורת כצעקתה

ההתקרבנות הישראלית עלתה השבוע על גדותיה וכבר נשפכים ממנה לריק תשפוכות המסכנוּת וחוסר האונים אל תעלות היגון והאבלות. מהלך בריא של הפגנת ריבונות זכה בתקשורת המעוותת שלנו לקיתונות של רותחין. מבצע צבאי מוצלח למדי שבו המשימה הושגה במלואה נרשם אצלנו כתבוסה רבתי. התנהגות אחראית, שפויה, שקולה, מאופקת עד כדי השתאות, הופכת ל'טמטום ישראלי', וכבר אין ברירה אלא להעמיד את המדינה והתקשורת זו מול זו ולקבוע אחת ולתמיד מי היא הטפשה המרושעת מבין שתיהן.

כנופיה של חוליגאנים השתלטה על הכותרת 'זכויות אדם' ותחת הדגל הזה יצאה לקרוא תגר על מדינת היהודים ברעש גדול. מה יצא? תגרה אלימה, תשעה קברים ועליהם תשע משפחות אבלות, עשרות פצועים חבולים, הספינות נגררו אחר כבוד לנמל אשדוד ועיקר העיקרים - הסגר על רצועת עזה נשמר. איפה התבוסה הישראלית? בתקשורת. מה אומרת התקשורת על מבצע שפשוט הצליח במשימתו? כל ביטויי הנבזות גוייסו לבטל מכל וכל את העובדה הגלויה לעין כל. הכל הופנו לעבר הגינויים המיתממים של אומות העולם ובראשם המדינה הטורקית הנאורה. דיווח ופרשנות הוגנים היו מטים את דעת הקהל לטובת ישראל וזהו כמובן דבר שלא ייעשה.

התקשורת הישראלית עושה מלאכתה רמייה מזה שנים על-אף פוצי הפה והמצפצפים. היא מתנחמֶדֶת ורוצה למצוא חן, השד יודע בעיני מי, גם במחיר הכחדתה היא. היא מייצגת נמיכות קומה שלא קיימת בעם ישראל ומשום כך היא מאוסה. התקשורת הישראלית שקרנית מנוולת שמזמינה נגדה אלימות בשביל לכרוע ברך. היא אוהבת את ההשפלה הפומבית. היא מתחננת למכות נאמנות. היא רוצה למות על משמרת הצביעות והרוע והיא הולכת על כל הקופה. מה לה וליצר הקיום? היא בפירוש משליכה נפשה מנגד בלי כל מטרה אחרת. סתם.

התקשורת הישראלית צריכה להתבייש ב'הישגיה'. היא הותירה אדמה חרוכה בכל מקום בו הטביעה חותם. השפעתה חולנית. היא הזניחה את צרכניה זה מכבר והיא משחיתה את עיתותיה בשיח הבלים פנימי בינה לבינה. אין לה ענין בתועלת כלשהי. תועלתה בנזקה ועליו בזיונה וקלונה. האבסורד הוא גאוותה על מומיה, פגמיה ומורסותיה הגלויים בפרהסיה ומעוררים שאט-נפש, גועל וקֶבֶס. גם לתקשורת שלנו יש משט והוא שייט בסחי ודומן. ואעבור עליה ואראיה מתבוססת ב'אִיכְסָה' וָאומר לה ב'אִיכְסָה' שלך - מוּתי כבר!