לשון הרע – תרתי משמע!

הקללות הנפוצות והשגורות ביותר ברחוב הישראלי הן "קוס אמק", "חתיכת חרא", "לך תזדיין", "שק בתחת", "שם זין עליך", "שמוק בריבוע", "בן זונה", "מחרבן עליך", "סתום את הפה", "עוף מכאן", "לך לעזה", "נבלה סרוחה", "קפוץ לי", ועוד הלשון נטויה!

כשמבקשים ללעוג למישהו ולהשפילו מתייחסים אליו כאל מי ש"מדברים על החמור"; מטיחים כלפיו: "למה, מי אתה?"; מכנים אותו "עיניים גדולות"; מעירים לו ש"מסובבים אותך על האצבע הקטנה"; מתארים אותו כ"בעל עור של פיל"; קוראים לו "דפוק בראש", "התחלק על השכל", "טאראללה", "עושה במכנסיים", "סתום בלחץ" ומעירים לו ש"מה שלא יעשה השכל - יעשה הזמן".

כשרוצים להיפטר ממישהו מצווים עליו: "צא לי מהווריד" או סתם "רד ממני", וגם: "לך טפס על עץ אחר". כלפי מי שאין לו סבלנות מעירים בסרקזם: "למה אתה נדחף"?" ולמי שמפריע בנסיעתו הפרועה על הכביש מעירים: "מה אתה חושב, זה הכביש של אימא שלך?".

יש שאינם מסתפקים באוצר הלשון העברית כדי לפרוק את זעמם על הזולת. או אז הם נזקקים ללשון-לעז: זונה היא "שרמוטה" וסתומה היא "פוסתמה"; מי שמרחף הוא "אאוט", סוטה-מין הוא "מניאק", אחד שהוא פגום נקרא "דפקט", מי שאינו מתפקד הוא "אימפוטנט", רועה-זונות הוא "ארס" ואחד שלא מבין הוא "קוקו".