"מעולם לא התבלבלתי בשם של שחקן במונדיאל"

היא חוזרת. שיסלחו לה החדשות הבוערות, אבל קדחת המונדיאל עולה שוב על הגל עם פתיחת משחקי גביע העולם בכדורגל, וכרגיל היא מאיימת להטריף את ההמונים. מה השיגעון הזה? - אני שואל את השדר הוותיק מאיר איינשטיין, בכיר נבחרת השידורים של הערוץ הראשון, רגע לפני שהוא אורז את המזוודות לקראת ההמראה אל זירת המשחקים בדרום אפריקה.

"אין מה לעשות, לא רק שהכדורגל הוא המשחק הפופולרי ביותר, אלא שהמונדיאל הוא אירוע השיא בספורט העולמי", עונה איינשטיין. "למעשה, זהו אירוע יותר גדול ויותר מושך מהאולימפיאדה, למרות שבה משתתפות כמעט כל המדינות שיש על הגלובוס. הריכוז של הנבחרות הטובות בעולם תוך תקופה קצרה יוצר את הטירוף הזה, הסוחף גם מדינות שאינן משתתפות במשחקים, כמו ישראל. אם לא הייתי משדר את המונדיאל, כצופה לא הייתי מוותר על-אף משחק".

לאיינשטיין, 59, שמאייש שם את הצוות מס' 1 של הערוץ הראשון עם דני נוימן, פרשן הכדורגל של הערוץ הראשון ובעבר כוכב קבוצת בית"ר ירושלים (בשני הצוותים הנוספים ישדרו רמי וייץ והפרשן שלמה שרף, בעבר מאמן נבחרת ישראל בכדורגל ונציגי הדור הצעיר, השדר עמית הורסקי והמאמן רן בן-שמעון כפרשן), זה המונדיאל השישי מאז מונדיאל 90' באיטליה, שממנו שידר עדיין לקול ישראל.

כבר אז למד שזה לא המקום להפגין נייטרליות שידורית. "בשיממון שהיה שם מה זה רצינו, אנחנו, השדרים מישראל, שארגנטינה תנצח", הוא נזכר. "אבל נבחרת גרמניה, שמסיבות מובנות אף פעם לא הייתה הנבחרת האהודה עלינו, ניצחה וזכתה בגביע העולם..."

בניגוד לאי אלה מעמיתיו שנקלעו באקראי ל"ג'וב" של שדר ספורט, איינשטיין, מהרגע שתפס מיקרופון ושידר, החל להגשים את חלומות הילדות שלו. "זה מה שחלמתי להיות מאז ילדותי בהרצליה", הוא מספר. "גדלתי על שידורי הכדורגל ברדיו של נחמיה בן-אברהם ששבו את לבי. הוא היה אז היחיד בתחומו, מעין אורים ותומים, שניחן בשידור ציורי, שאני לא יודע אם היה עובד היום. הוא סחף בהתלהבות שלו את המאזינים ועם זאת היה רהוט מאוד בניסוחים ובתיאורים שלו. כילד, הייתי מרבה לחקות אותו וממציא משחקים שנהגתי ל'שדר' לחבריי בכיתה..."

לא רק בן-אברהם. "כילד, הייתי מתלווה לא אחת אל אבי המנוח למשחקים בין-ארציים באצטדיון רמת-גן", הוא נזכר. "זאת הייתה חוויה אדירה! כל הליכה עם אבי למשחק הייתה אירוע. ההתרגשות, הסנדוויצ'ים, הנסיעה לרמת-גן, הדחיפות בכניסה לאצטדיון. עד היום אני זוכר הרכבים מאז".

עם קצת "לחץ" ניתן לסחוט מאיינשטיין הודאה שהוא לא הסתפק בצפייה פסיבית במשחקים. "שיחקתי כרץ וכקיצוני בקבוצת הנערים של הפועל הרצליה", הוא מגלה. "אבל הקריירה במגרש הייתה קצרה. לאחר שירות קרבי בשריון, יצאתי ללימודי תקשורת בלונדון ולא חזרתי למגרש".

איינשטיין, שהגיע לטלוויזיה מהרדיו, משדר מאז ה"סטארט" שלו באיטליה את משחקי הגמר. כגמר הגרוע ששידר הוא "מכתיר" את זה שנערך ב-94' בארצות-הברית, כשבחום כבד סיימו הברזילאים והאיטלקים בתיקו מאופס ומשמים ו"לפחות קיבלנו פנדלים כפיצוי". כחגיגת המונדיאל הגדולה ביותר הוא מתאר את גמר 98' כשנבחרת צרפת הביסה בביתה 0:3 את נבחרת ברזיל.

מבחינתו, כל מונדיאל והסיפור שלו, אבל איינשטיין, חבר טריאומווירט הצמרת של שדרי הספורט עם יורם ארבל ורמי וייץ, מוכר כשדר יסודי, מקצוען ודעתן שלא בהכרח מחפש סיפורים ובין השאר הוא מסתייע בניסיון המוקדם שהביא מהרדיו. הוא נוהג להגיע למשחק בינלאומי שהוא עתיד לשדר שעתיים לפני שריקת הפתיחה. "אני עובד עד הדקה האחרונה על החומר שהכנתי לקראת השידור", הוא מעיד. "אלה הם לא רק הפרטים על השחקנים, כולל השמות המסובכים, אלא גם פרטים טכניים באצטדיון".

קרה שהתבלבלת בשם זה או אחר?

"לא, אף פעם לא. לדעתי, זהו תפקידו המובהק של השדר לדייק בכל פרט ולזהות את הנפשות הפועלות".

כאחד שהסתובב עם המיקרופון מסביב לכדור הארץ, זוהי לו הפעם גיחת בכורה לדרום אפריקה. רק אל תשאלו אותו מה הוא מתכוון לראות שם. "מהניסיון שלי אני יודע שלשדר מונדיאל, זה פול טיים עבודה עם לחץ בלתי רגיל", הוא מספר. "הפעם אשדר ב-20 הימים הראשונים כל יום ממקום אחר, כשאיתי פרשן אינטליגנטי כמו נוימן, שזורם וחי את המשחק. כיף לשדר איתו".

איינשטיין יודע שכמה שלא ישדר ממונדיאלים, תמיד יזכירו לו שהוא נכנס לפנתיאון של שידורי הכדורגל דווקא דרך משחק של קדם מונדיאל. זה היה בפריס, ב-93', כשמרוב ההתלהבות של תיאור הניצחון של ראובן עטר בדקה ה-92, נשנק ואיבד את קולו לרגע. זה עלול לקרות לך גם הפעם בלי נבחרת ישראל? - אני תוהה.

"מאז זה לא קרה לי שוב וגם לא קודם לכן", הוא מציין. "לכן, אני יוצא די רגוע בכל הנוגע לגרון שלי. בעתיד אני מוכן שזה יחזור אם נבחרת ישראל תצליח להעפיל למונדיאל לאחר 40 שנות היעדרות מהמשחקים..."

יש לך דברי ניחומים לנשים, שאתה ודומיך תפקיעו מהן את בעליהן למשך חודש בשידורים שלכם?

(צוחק) "קודם כל אני מכיר נשים שגם הן תהיינה מרותקות לשידורים שלנו. אני מניח שרבות מהן מברכות על זה שיהיה להן קצת חופש מהבעלים שלהן".

השדרים סביבו מתחלפים לא פעם, אבל לאיינשטיין, האיש והפוני הכסוף, יש חסידים רבים משלו, לצד אי אלה מבקרים. "היכולת שלו להלהיב בשידורים שלו עשתה אותו למה שהוא", משבח אותו אחד מעמיתיו. "חוץ מזה הוא בנ'דם וזה לא פחות חשוב".