I shot my love

שבעים שנה אחרי שסבו נמלט מגרמניה, חזר לשם תומר הימן כדי להשתתף בפסטיבל הסרטים בברלין. ואכן, סרטו "בובות על נייר" המספר על קהילית הדראגקוין'ז ממזרח אסיה המתגוררים בישראל, על חייהם כעובדים סיעודיים ביום ופרפורמרים בלילה - סרטו זה זכה אז במקום הראשון.

אך לא רק בזאת זכה שם תומר. במהלך 48 שעות שהותו בברלין, הכיר רקדן גרמני צעיר, ומסטוץ של יומיים, זה הפך לקשר אהבה אמיתי, כשאנדראס עבר להתגורר בישראל כדי להמשיך את הקשר.

הסרט עוקב אחרי משפחתו של תומר, שאביו נטש לפני שנים, ומתמקד באמו שעוברת ניתוח בבית חולים, במירקם היחסים ביניהם, וכיצד במקביל מתרקם גם קשר חם גם בין אנדראס לנעה, האם. השלושה הופכים למשפחה. אם שילדה וגידלה ארבעה בנים, ששלושה מהם ירדו לחו"ל, נשארה רק עם תומר ובן זוגו. הסרט מתאר את ההתחבטויות של נעה, שהוריה היו ניצולי שואה, לגרמני הצעיר, שעל כתפיו רובצת אשמת עמו. כיצד האהבה היא חסרת גבולות, ומכפרת על כל התסכולים.

העדינות והרגישות בהן מטפל תומר בנושא, בלי להזדקק לשימוש בצילומי התגפפות או סקס, התמקדותו בצילומי התקריב החושפים כל פרט בהתפתחות היחסים בין השלושה, הם שעושים את הסרט למעניין, מרתק ונוגע ללב. הפרטים הקטנים שמצלמתו חושפת בקלוז אפ, הם התצריף עליו מבוסס הסרט. זה כשרונו הטבעי של תומר, שבעברו כבר עשה את "תומר והשרוטים", בובות על נייר ו-גשר על הוואדי. על סרטו "I shot my love" זכה בפרס ראשון בפסטיבל הסרטים בטורונטו.

גורם נוסף המעצים את תחושות הצופים, הוא השיר שכתב ישראל ברייט ללהקתו, "להקת השמחות" - בדרך הביתה, שבסרט של תומר שרה אותו הדרה לוין ארדי. השיר כה יפה ומחלחל לנשמה, שמציף את הצופים בגעגועים עמוקים ללהקה הטובה והמיוחדת הזו, שחבל שאיננה עוד. השיר גם ליווה סרט בן 4 חלקים ששודר בערוץ יס דוקו, ושנושאו דמה לסרט החדש.

מומלץ בחום.