על עוני, עושר ומיליונרים

לצד "פסטיבל העוני" השנתי, בו חוגגת התקשורת את דוח הביטוח הלאומי, קיים אירוע נוסף המעורר את העיתונות והוא פרסום דוח המיליונרים בארץ ובעולם.

השנה נתבשרנו כי בישראל חיים 8,000 מיליונרים, וכי שיעור הגידול של מספרם בישראל הוא מן הגבוהים בעולם. על-פי אמות המידה של הגוף המפרסם, מיליונר הוא מי שהונו הנזיל (לא כולל נדל"ן), בניכוי התחייבויות, עולה על מיליון דולר.

לא ברור לי איזו מטרה משרת המחקר, ועוד פחות ברור מה הבסיס העובדתי לרשימה. גם אילו הגישו כל עשירי ישראל והעולם הצהרות הון מהימנות, וגם אילו היו הצהרות אלו פתוחות לעיון החוקרים - עדיין לא ניתן היה לנקוב במספר, לא כל שכן לפרט רשימה של "המיליונרים".

יתרונם הגדול של אנשי המחקר המכובדים הוא, שאין הם צריכים להוכיח את אמיתות קביעותיהם. איש לא יטרח לסתור אותן, לא הנמצאים ברשימה ובוודאי לא אלו שאינם. ידוע כי מרבית המיליונרים האמיתיים (למעט מיעוט האוהב לנפנף בעושרו) מעדיפים לשמור את המידע על עושרם בצינעה, ולא יחלקו מידע זה גם עם גוף מכובד כמו זה שעורך את המחקר. קביעה סתמית של הדיוט כי מספר המיליונרים הוא כפול תהיה לא פחות מהימנה.

ומה בדיוק משמעות הרשימה? אין דומה אדם המתגורר בארץ מהעולם השלישי, וברשותו מיליון דולר, המאפשרים לו חיי רווחה לשנים רבות - לפנסיונר במנהטן, עם מיליון דולר בבנק אך ללא כל רכוש אחר או הכנסה, אשר ספק אם יצליח לשרוד אפילו עשר שנים בטרם יחוסל שק המזומנים עליו ישב. שאין מיליונרים הנמצאים ברשימה אינם בהכרח ראויים להימצא בה יותר ממי שיש לו רק 900,000 דולר אך ברשותו נדל"ן מניב, נכסים רוחניים או כישורים שיקיימו אותו ואת הדורות שאחריו ברווחה.

בקיצור, כדאי להתייחס לרשימת המיליונרים כאל לא יותר מחומר רכילותי חסר כל ערך כלכלי.