דיאלוג, שלמרבה הצער, עלה על שרטון

על המדרכה עמדה קבוצת משוררים צעירים, המשתייכים לחבורה נפלאה העונה לשם "גרילת תרבות". הם קראו שירי שלום בפני התושבים הפלשתינים, הגרים בשייח ג'ראח. המעמד המרגש התרחש ממול לבניין, שעד לפני שנה גרו בו שלוש משפחות פלשתיניות. כיום גרות בו משפחות יהודיות וקבוצה של בחורי ישיבה.

הבניין הזה הוא חלק משכונה שנבנתה עוד בתחילת המאה ה-19, ושברובה אוכלסה על-ידי ערבים. בשכונה יש מספר אתרים יהודיים כמו קבר שמעון הצדיק. בסוף המאה ה-19 התפתחה גם שכונה יהודית קטנה סמוך לקבר.

שנת 1948 מצאה רבים - שהשאירו את בתיהם בטלביה ובקטמון, בלוד וברמלה, בחיפה וביפו - כפליטים חסרי-כל בירושלים המזרחית.

מדינת ישראל הצעירה יישבה עולים חדשים בבתיהם של אותם הערבים. העולים החדשים, חלקם הארי הם פליטי השואה האיומה של מלחמת העולם השנייה.

הממלכה הירדנית יישבה בעשרים ושמונה בתים של יהודים משכונת שייח ג'ארח משפחות של פליטים שברחו, חלקם גורשו, מישראל. כשמעבר לקו הירוק הופקעו בתים של אלפי משפחות ערביות על-ידי רשויות החוק בישראל, ויושבו בהם פליטים יהודים.

ישראל הלאימה את הבתים הנטושים של הפלשתינים שברחו לירדן. ממלכת ירדן הלאימה את הבתים הנטושים של יהודים שברחו לישראל.

מ-1950 גרה משפחת נאסר בבניין בשייח ג'ראח, שקיבלה מהשלטונות הירדנים. על הריסות ביתו בכפר סרפנד (צריפין) עומד בניין, שכבר לא יחזור לרשותה של משפחתו. כל עשרים ושמונה המשפחות שילמו ממעט הכסף שהיה להן לשלטונות הירדנים ולסוכנות הסעד והפליטים של האו"ם (אונר"א). בתמורה לכסף ששילמו ובית למגורים, הם ויתרו על מעמד הפליט כפי שדרשה מהם אונר"א.

לאחר המלחמה ב-1967 השיגו ועד הספרדים וועד כנסת ישראל הכרה על-ידי ערכאות משפטיות, המאשרת את זכותם לחזור לבתיהם בשייח ג'ראח.

הדיירים הפלשתינים הגרים בבתים אלו משנת 1948, נאלצו לחתום ב-1982 על מסמכים, לפיהם הם דיירים מוגנים, וכן שהם מכירים בכך שהבתים, אותם קיבלו מהשלטון הירדני, אינם בבעלותם.

מצבם של הדיירים הפלשתינים הוחמר, כאשר הוועד הספרדי העביר חלק מזכויותיו לחברת "נחלת שמעון”. למרבה הצער, בית המשפט נענה לדרישת חברת "נחלת שמעון" לפנות מבניין אחד שלוש משפחות פלשתיניות, ונתן הסכמתו לאכלסו בדיירים יהודים.

בליסטראות לשון חוזרות ונשנות

מול אותו בניין עמדה חבורה נפלאה של צעירים הנמנים לגרילת תרבות ודיברו אל ערביי שייח ג'ראח בשירת שלום. ניסיתי בעת האירוע התרבותי המרגש לנהל דיאלוג עם צעיר יהודי ה"מתגבר" את הבניין המאוכלס למעלה משנה על-ידי משפחות יהודיות.

ניסיתי לקבל את תשובתו לאפשרות, שכמה מהמפונים מהבניין בו הוא מתעתד ללון הלילה, יבקשו מחר סעד מבית המשפט לחזור לסראפנד, ללוד ולרמלה - האם יש סיכוי שבית המשפט יאשר את הבקשה?

לצערי, לא היה המשך לשיחה, כי אין לי מעני לשון אל מול עברית מובסת היורה לעברי בליסטראות לשון כמו: "הכל שלנו", "הכל של נצח ישראל".