|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
מיכי קסטנבאום
חלוק מגבת לילדים

יהדות בגובה העיניים

תנועת שס, הדוגלת ב"החזרת עטרה ליושנה", בנתה עולם של 'בני תורה' שעומד בניגוד לעולמם של חכמי צפון אפריקה בני הדור הקודם. אלה היו אמונים על שילוב עמוק של תורה ומלאכה, על אהבה למדינה, ועל יכולת הכלה של אתגרי המודרנה
02/07/2010  |     |   מאמרים   |   מקור ראשון   |   תגובות
"על פי רוב יושבים איש ואשתו וקרוביהם על שולחן אחד, ואיני רואה בזה שום חומרא". בול ובו דיוקנו של הרב שלום משאש

בשנות השמונים נולדה התנועה אשר קבעה לעצמה להחזיר עטרה ליושנה, הלוא היא תנועת שס. תקומתה נבעה מהמשבר אשר חוו בני הדור השני לעלייה מארצות המזרח ומארצות ה'מערב' (הלא הם יהודי צפון-אפריקה, שכונו בשם זה על שום שהם שוכנים מערבית לארץ ישראל). הדור הראשון אשר עלה אל ארץ ישראל מסורת אבותיו הייתה בידו, אולם הדור השני כבר נחלק לבתי חינוך "מסורתיים", לישיבות תיכוניות ולישיבות חרדיות אשכנזיות.

קריאתה של התנועה בראשות הגאון הרב עובדיה יוסף להחזרת העטרה כוונה למספר מישורים. הראשון, חזרה לימים שבהם עדות המזרח ויוצאי צפון אפריקה חיו מתוך גאווה מסורתית ללא רגשי נחיתות; השני, עיצוב מחדש של בני תורה ספרדים (הדומים מבחינות רבות לבני התורה האשכנזים); והשלישי, חזרת המורשת הספרדית לפסיקתו הבלעדית של מרא דאתרא דארץ ישראל, רבי יוסף קארו.

אך בימינו, כשלושים שנה לאחר הקמת התנועה, נראה שבני הדור השני והשלישי רחוקים עד מאוד מחכמי הדור הראשון מן המערב. הם אומנם נמצאים בישיבות, אולם תפיסת עולמם מעוררת שאלה נוקבת: האם זאת היא העטרה אשר הנחילו אבותינו?!

ובכן, מי הוא הדור השני (ובני הדור השלישי)? הוא הדור אשר בו תורה ומלאכה אינן הולכות יחדיו; הוא הדור אשר התרחק מ"ראשית צמיחת גאולתנו"; הוא הדור אשר מנהגו כבית שמאי מול החברה והציבור; הוא הדור אשר אימץ את התפיסה החרדית האשכנזית.

ומי היו בני הדור הראשון?
אלה אשר היו מלחכים את רגבי אדמת ישראל ומסרו את נפשם על עלייתם לארץ, על כיבוש הארץ ויישובה; אלה האוחזים ב"טוריה" ובמלאכה ותורתם בפיהם; אלה היכולים להתמודד עם הצד השני של החברה, ומנהגם כבית הלל. תפיסתם הייתה קרובה מאוד מהבחינה הרעיונית והמעשית לתפיסה הציונית-הדתית, ואילו לא חטאו בחטא היוהרה מנהיגי העת ההיא, היו רבים מבני המערב הולכים בדרך אבותיהם. אולי כיום רחקה הדרך, והעטרה רחוקה מאוד.

בדחילו וברחימו וקמעא קמעא אגע ברוח, בתורה ובמלאכה אשר ספגתי בילדותי ובנערותי ממו"ר אבי עליו השלום, ומרבנים ודיינים בני המערב אשר התהלכו בשכונה שבה גדלתי, אנשי עלייה אשר הענווה הייתה נר לרגלם ונחבאו אל הכלים.

בין מודרנה לאורתודוכסיה

"ראיתי הדבר פשוט שם ובכל המחוז אצל כל הנשים... ובכן נתתי לבי ללמד עליהם זכות, כי אי אפשר להעלות על לב להחזיר הדבר מאז, כי הדבר הולך ומתפתח עם התפתחות הזמן בכל דבר"

פרק זה פותח כר נרחב לעיון ודורש מאמר נפרד ומעמיק. עד עתה הרחבתי את היריעה עד בלי די, אולם פטור בלא כלום איני יכול, ועל קצה המזלג דבריי.

חכמי המערב, ביכולתם להתחבר עם השונות בחברה ולהתמודד עם השאלות העולות בסביבה החדשה, נודעו באופיים הנוח והמתון ובכושר פסיקתם העצום על מי מנוחות. תפיסה זו שונה מן "החזרת העטרה ליושנה" המובילה כיוונים של הסתגרות, החמרה והתעלמות מהזולת.

מספר דוגמאות מן הפסיקות ההלכתיות של בני המערב פותחות פתח ראשוני לפסיקה שבה הנתונים האנושיים מהווים גורם מרכזי בשיקוליו של החכם. אין מתפקידו לקבוע את הנורמה של האדם האידאלי המופשט, אלא את האידאל שניתן להציב עבור האדם הפרטי שמולו.

"כוחא דהיתירא עדיף", זה יסודו של החכם הספרדי. פסיקה מחמירה אינה ביטוי לגדולתו של הפוסק, ולא מעט מחוכמת החיים שלו היא המובילה אותו בקביעת ההלכה לקולא.

גישה זו אינה מצויה בקרב פוסקי בני הדור השלישי או השני, וכמעט בכל ספר הלכות רבו ההחמרות עד שכל המחמיר הרי הוא גבוה מחברו (יש לציין שמרן הגאון הרב עובדיה יוסף דווקא הוביל את הפסיקה של כוח דהיתרא עדיף).

כוח דהיתרא הוא גם הדרך שבה נהג אבי. כשהתארחתי במשפחה שכבר החזירה, כביכול, 'עטרה ליושנה', יחד עם קרובים ודודים, ציינו בפניי שאלה שולחנות לנשים ואלה שולחנות לגברים. בבית אבי היו רבים מתארחים, קרובים ודודים, ולא ראיתי שהקפיד על ההפרדה. כן כאשר הוזמן לאירועים לא ראיתי שביקש לסדר לו מחיצה או הפרדה והתיישב בין הקרואים.

בסגנון דומה פסק הרב שלום משאש זצ"ל:
  • על-פי רוב יושבים איש ואשתו וקרוביהם על שולחן אחד, ואיני רואה בזה שום חומרא...

ובמקום אחר כתב:
  • החסידים והחרדים מקפידים בחתונות להפריד גברים מן הנשים במחיצה הגונה, אבל אנשים פשוטים אין מקפידים... ולכן טוב להעלים עין מפני דרכי שלום.


מעיון קצר בחלק מפסקיו של הרב יוסף משאש זצ"ל נוכל לבחון ולראות את רוח הפסיקה ההלכתית המאפיינת את פוסקי חכמי המערב. בספרו שו"ת מים חיים הוא דן האם ניתן להאמין לקצבים המחללים שבת שהבשר שהם מוכרים אינו טרף. לאחר דיוניו הארוכים בסוגיה זו הוא מסכם בדבריו את הדין, והבה נשים לב ללשונו הייחודית:
הרי לך ידידי קורא חביב כמה צדדים ברורים להאמין אלו הקצבים על הבשר היוצא מתחת ידם, ואפילו צד אחד יספיק להתיר... ועם כל זה ידי לא רפתה מעליהם, רק מפקידה לפקידה אני מעורר הקהל לעמוד עמי בדבר מצוה כזה, אולי יישר בעיני הא-לוהים להיות לנו לעזרה ולהטותם הדרך לעשות הישר בעיני אלוהים ואדם...

במקום אחר הרב דן בעניין חברים חילונים המתארחים אצל השואל, וזה מאכילם על שולחנו בשר ויין ומושיט להם הכול. האם אין בזה איסור שנותן מלחמו למי שאינו מברך? וכך תשובתו:
  • ...ובכן יפה השתיקה, וגדול השלום, יקבל כל אדם בסבר פנים יפות ויתן לפניהם ויאכלו וישתו לבריאות, והמקום ברוך הוא יקבע לו שכר...


תשובה אחרת, בעניין כיסוי ראש לנשים, מלמדת על דרכו לחיפוש ההיתר:
  • דע בני, כי איסור גלוי הראש לנשואות היה חמור אצלנו פה וכן בכל ערי המערב טרם בוא הצרפתים, ואך אחרי בואם במעט זמן פרצו בנות ישראל גדר בזה, וקמה שערוריה גדולה בעיר מהרבנים והחכמים ונבוני עם יראי א-להים, ואך מעט מעט קם השאון לדממה, ויחדלו הקולות, כי לא הועילה שום תוכחת, לא בנחת ולא באש מתלקחת, כי אין חזק כאשה אמרו הקדמונים, ועתה כל הנשים יוצאות בריש גלי פרועי שער, זולת הזקנות הן שמכסות את ראשן, ולא כולה, רק מניחין חלק גלוי מצד פנים.
    ואני בלכתי בס"ד לשרת בקדש בעי"ת תלמסאן זה כשלושים שנה, ראיתי הדבר פשוט שם ובכל המחוז אצל כל הנשים... ובכן נתתי לבי ללמד עליהם זכות, כי אי-אפשר להעלות על לב להחזיר הדבר מאז, כי הדבר הולך ומתפתח עם התפתחות הזמן בכל דבר, ובגשתי לחפש בדברי הפוסקי' אשר לפני, מצאתי רק חומרא על חומרא ואיסור על איסור, ובכן אמרתי אשא דעי למרחוק לשאוב מן המקור, משנה וגמרא ונושאי כליהם הנמצאים לפני, אולי נמצא להם פתח תקוה להכנס בו, כי באמת קשה לנשים ולבעליהן לעבור על מצות עשה שהזמן גרמא בעניין זה יותר מכל דבר, בהיות הדבר הזה גלוי לעין כל, והודות לאל כי מצאנו הרבה פתחים למקום ליכנס בו בהיתר ולא באיסור... וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה אלפי נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן, והמהרהר, לא מחמת שער גלוי מהרהר. זהו ידידי הנראה לקוצר דעתי ברור בכל זה, ועוד יש הרבה מה להאריך בזה, ואין הפנאי מסכים, ומה גם שאין עוד צורך, באורך, ומעתה עיני הוריך יראו וישמחו, ויהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך, אמן.


וכן תשובתו בעניין לימוד תורה לנשים:
  • ...עוד נראה שבאה מלת "כל" (כל העוסק) לרבות את הנשים, שאף שאינן מצוות בתלמוד תורה אם יעסקו בה לשמה זוכות גם הם לדברים הרבה... ועל זה הוסיף התנא הקדוש רבי מאיר "כל" לרבות את הנשים.


ציטוטים אלו, המובאים רק מתורת חכם אחד וחושפים את היצירתיות הגדולה, את התעוזה הרבה ואת שמירת ערכי התורה תוך פתיחות למודרנה ותוך הסתכלות מהמקורות היהודיים על העולם הכללי, משקפים תורת חיים בבחינת "וחי בהם".

בגישה זו התהלך אבי. זכורני כנער, כשהיה חוזר לעת ערב מן התפילה היה יושב עם החברותא שלו, איש נעים הליכות, ולומד עמו תלמוד. לימים ראיתי את האיש הולך לעבודתו בלא כיפה, ורק כאשר היה עולה לבית אבי היה מניח את הכיפה לראשו. והיה פלא בעיניי שזאת החברותא שלו. ומעיד אני שלימודם היה מן השקלא והטריא, בעיון ובסברא, כי הייתי אני מי שמחזיר את הספרים לספרייה. בנעוריי לא הבנתי באילו ספרים מדובר, וכשהחכמתי הבנתי מה החזרתי לספרייה - פני יהושע, שיטה מקובצת, חידושי הריטב"א, חידושי הרמב"ן, הרשב"א ועוד. הייפלא?!

כאשר דרכם סוגה בשושנים ובנועם הליכות, ביכולתם היה להתחבר עם השונוּת בחברה ולהתמודד עם השאלות העולות בסביבה החדשה. זו העטרה ביושנה.

אסיים בשאלה ששאלתי את אבי לפני כחמש עשרה שנה לגבי סוגי הכשרויות, על מה להקפיד, האם עליי לחפש הכשר בד"ץ. ענה לי בזה הלשון: "מספיק רבנות, ואם באת להרהר אחריהם נמצאת מהרהר עד בית דינו של משה רבינו".

על מנהלים, מחנכים ומורים להעמיק את דברי רבותינו מול התלמידים, בדרך ייחודית, בנועם ובחיבוב המצוות, לשומרם מן הרע ולהחיותם, בכדי שלא חלילה נאבדם בעת הזאת ובעוד שנים יצטרכו להחזיר עטרה ליושנה שאינה כמנהג אבותינו.

תמו עד הנה אמריי, נכוחים וישרים למוצאי דעת, כה איחלתי אנוכי הקטן, מאיר בן הרב מרדכי אביטן זצ"ל.

ראשית צמיחת גאולתנו
[צילום: AP]

"עוד שאלת על יום העצמאות, שיש אומרים בו תחנון וסליחות וכו', ועל כך אשיב: אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלו, אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ברוך הוא, ואוכלים ושותים ושמחים, ואין לנו עסק עם אחרים"

אהבת ארץ ישראל ומדינת ישראל, עוד בהיותם בארץ נכרייה, חתמו את תפילתם של בני המערב לעלייה לארץ ישראל. כיסופיהם של יהודי ספרד לארץ ישראל ידועים ומפורסמים - החל מרבי יהודה הלוי בפיוטו "לבי במזרח ואנכי בסוף מערב", ועד בני הדור האחרון שקשרו שמם בזיקתם העמוקה אל ארץ ישראל. מו"ר אבי היה מוטבע בחותם חכמי המערב, וכשהגיע לארץ ישראל, לעיר באר שבע, היה נוהג לומר בכל עת שהוא מתהלך "בעיר אבותינו שבה התהלך אברהם אבינו".

חיבתם הייחודית של חכמי מרוקו ידועה בזה שקיבלו וקיימו לקיים את התפילות כפי שנמסרו על-ידי הרבנות הראשית של ארץ ישראל, וכל החכמים והקהל כיבדו כל הנאמר בהן באהבה ובשמחה. בדרשות אבי לבני המצווה עוד בשבתו במרוקו היה מסיים כל דרשה: "יהי רצון שיהיו דברים אלו נחת רוח ליוצרנו ויעלנו לארצנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון".

וכשזכה אבי לעלות לארץ ישראל הייתה תורת ארץ ישראל טבועה בו. הוא היה יוצא נגד המלעיזים על מדינת ישראל, ומנהגו ביום העצמאות היה להודות לבורא עולם על הבאת הבנים לארץ ישראל ועל תחיית האומה. כמובן שלא היה מציין זאת כגאולה המושלמת, אבל ראה אותה כבאה קמעא קמעא ומנה את שבחי המדינה. ביום העצמאות, לאחר תפילת שחרית חגיגית, היה חוזר לביתו, לומד ועוסק בתורה. לקראת הצהריים היה דן עמנו בשאלות של חידון התנ"ך ובסיום היינו יושבים לשולחן ערוך, כשאמי אופה לחם לקראת החג עם מיטב התבשילים.

וזאת לא הבאתי לולי הדור האחרון אשר קמו בני תורה ספרדים, צעירים וותיקים, הלומדים בישיבות הקדושות, ומלעיגים על אלו השמחים ביום ה' באייר וקוראים בו את ההלל. בשנים שבהן נקלעתי בערב חג יום העצמאות לבתי כנסת ספרדיים ותיקים אשר בהם התפללו אבותיי, והיום מונהגים ביד רמה על-ידי בני תורה שהחזירו עטרה ליושנה, ראיתי שמנהג אבותם לא בידם. הם החלו לעשות כמנהג אותם אשר אין מכירין בנס שעשה עמנו בורא עולם, והיה בפיהם שזאת לא המדינה... ומושפעים מהסביבה החדשה וממנהג יוצאי הישיבות החרדיות האשכנזיות.

דבר נורא מצאנו במדרש קדמון: "אלמלי אמרנו שירה על כל נס ונס שעשה לנו הקב"ה – לא גלינו מארצנו, אלא היה מוסיף לנו כבוד על כבודנו וגדולה על גדולתנו" (אגדתא דבני משה, בית המדרש).

נזכר אני בהשתתפותי כנער בתפילות החג של ערב העצמאות בבתי הכנסת הספרדיים. בית הכנסת מקושט בדגלי ישראל, רב בית הכנסת "אביר יעקב" (הרב יצחק אסרף זצ"ל) בבאר שבע מנגן את תפילות החג בלחן "התקווה", וכולם לבושים בבגדי החג. מנהגים אלו היו בכל בתי הכנסת של יוצאי מרוקו ויוצאי צפון אפריקה.

גם לדעת מרן הגאון העצום הרב עובדיה יוסף שליט"א יש בהכרזת המדינה מימד דתי של אתחלתא דגאולה, אולם בין פסיקתו להתנהגות חסידיו בבתי הכנסת המרחק הוא רב.

בסידורים של תנועת שס לא נמצא אזכור ליום העצמאות, למעט תפילה לשלום חיילי צה"ל. זכורני, כנער, שבסידורים של קהילות המזרח והמערב (סידור אור ישרים) נתווספה תפילת יום העצמאות, אולם עם השנים הושמטו תפילות אלו מתוך הסידורים, וכמעט לא תמצא כיום סידור ספרדי עם תפילות יום העצמאות. בניהם של עולי המערב המעיטו במשמעות "ראשית צמיחת גאולתנו", ואף הנהיגו מנהגים שהמקום לא הכירם.

עוד חטא קדמון שבו חטאו מנהיגי הציונות הדתית בעת ההיא הוא שהתעלמו מהפסיקה הספרדית ומגדולי הדור ההוא, ואילו נשתמשו בהם ייתכן שרבים היו שייכים עוד לרוח זו. בכל עת לימודיי בישיבה, כאשר רצו לציין את משמעות "ראשית צמיחת גאולתנו", צוטטו דבריהם של חכמי אשכנז מהציונות הדתית, אך מעולם לא נתקלתי בדבריהם של חכמי המערב, למעט בעשור האחרון.

גאוני המערב נודעו באופיים הנוח והמתון ובכושר פסיקתם העצום על מי מנוחות, ובנחת הנהיגו את צאן מרעיתם. וכאשר הגיע קול התור בארצנו, עוררו גאוני העדה את קהל מרעיתם לעזוב ולעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה. דבריהם פזורים בכל ספרי השו"ת. להשלמת היריעה אצטט מספר דברים מגאוני המערב בעניין מדינת ישראל – "ראשית צמיחת גאולתנו".

מרן הגה"ק והצדיק רבנו יוסף משאש זצ"ל, רבן של תלמיסאן שבאלג'יר ומקנס שבמרוקו ובערוב ימיו רבה של חיפה, היה גאון מופלא וחיבר למעלה מארבעים ספרים (!) בכל חלקי התורה. בשנת תשכ"ד עלה ארצה, וכעבור שנה נבחר לרבה הראשי של חיפה והסביבה. בספרו "אוצר המכתבים" חלק ג' עמ' קס"ג כתב כך:
  • עוד שאלת על יום העצמאות, שיש אומרים בו תחנון וסליחות וכו', ועל כך אשיב: אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלו, אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ברוך הוא, ואוכלים ושותים ושמחים, ואין לנו עסק עם אחרים.


מרן הרב יוסף משאש זיע"א היה נוהג בערב יום העצמאות לאחר תפילת שמונה עשרה לשיר פיוטים לכבוד יום העצמאות. כמה יודעים על פיוטיו אלו, ועל פיוטי מחברים נוספים שחוברו לכבוד יום זה?

הרב שלום משאש זצ"ל, מחברם של ספרי הלכה ומחשבה, כיהן כרבה הראשי של העיר קזבלנקה במרוקו, אחר כך כרבה הראשי של כל מרוקו, ולבסוף כרב הראשי של ירושלים במשך 25 שנה. מסופר שנהג לבוא ביום העצמאות לבית הכנסת לתפילה החגיגית לבוש בבגדי שבת, ולאחר מכן קיים סעודת חג בשיר והלל לשם יתברך. וכך כתב בספרו "וזרח השמש" חלק ג סימן סג:
  • יום העצמאות ודאי שהוא יום גדול, שזכינו בארצנו הקדושה ותיקנו הרבנים הא' בזמנו לגמור את ההלל בברכה. ומי שנהגו כמותם, יישארו במנהגם. ומי שעדיין לא נהגו לא יברכו, כי נתחדשו דעות שלא לברך וספק ברכות להקל וכן כתבתי בהקדמתי לספר העצמאות.


הרב משה עמרם נשאל בספרו, שו"ת מקווה מים, האם מותר להעמיד דגלי ארץ ישראל בבית הכנסת, ועל זה השיב:
  • לא ידעתי במה נסתפקת, ומה הוא האיסור שיכול להיות בדבר, אמת היא שישנם אנשים קיצונים המתנגדים למדינת ישראל ולכל הקשור אליה, והם רואים בדגלה כפירה וסטייה מדרך התורה, אבל אנשים אלה הם מעטים מאוד ונער יכתבם, ודעתם לא מעלה ולא מורידה, והעיקר הוא שכל מה שקרה וקורה כאן במדינה הכל בהשגחה א-להית ויש לי כאן אריכות דברים, רק שאין העת והזמן מוכשרים להעלותם על הכתב, ועוד חזון למועד... לפי דעתי אין חשש כלל של איסור להעמיד דגל המדינה בבית הכנסת, אדרבא - זהו כבודה ותפארתה של מדינת ישראל שיתנוסס דגלה על גבי ארון הקודש, כדי להוכיח קבל העמים והעדות שתורת ישראל וארץ ישראל היינו הך, וכי דגל ישראל צריך שיהיה קשור לתורת ישראל.

ועוד רבים כתבו בעניין הזה וקוצר היריעה מונע אותנו מלהביאם.

על כן אנו, בני הדור השני, אשר עדיין זכות אבותם בידם, מוטלת עלינו החובה להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את המנהג שנהגו אבותינו, ולהלל ולשבח לבורא עולם על הזכות אשר נפלה בידינו להיות מהיושבים בארץ ישראל במדינת ישראל. ואמנם ב"ה בשנים האחרונות התחילו לצאת סידורים על-פי נוסח יהודי המערב ובכל אותם סידורים חזרה תפילת יום העצמאות למקומה ובהלל.

תורה ועבודה
[צילום: פלאש 90]

לא מעט מן חכמי המערב שהכרתי בילדותי היו אותם אשר העירו את השחר ותפילין בראשיהם. מיד לאחר סיום תפילתם שמו פעמיהם לעסוק במלאכה, ובחרדת קודש כל רקע קט ופנוי הוקדש ללימוד תורה

בפיו של מו"ר אבי עליו השלום, אשר חינכני לתורה ומצוות, שגור היה: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". הוא הקהיל את קהילתו בהתנדבות והתפרנס ממלאכתו בחנותו הקטנה. כל רגע פנוי בין לקוחותיו הקדיש ללימוד תורה, ושעת בין הערביים הייתה בשבילו עת תורה לשמה. אורח חייו היה משולב בתורה ובמלאכה. לא מעט מן חכמי המערב שהכרתי בילדותי היו אותם אשר העירו את השחר ותפילין בראשיהם. מיד לאחר סיום תפילתם שמו פעמיהם לעסוק במלאכה, ובחרדת קודש כל רקע קט ופנוי הוקדש ללימוד תורה. חכם ודיין הרב חיים שושנה זצ"ל עסק במלאכת הסת"ם, היה מורה הוראה, ובתורתו הגה יומם וליל. חכם משה חוזר מן השוק היה לעת הערביים ותורתו בידו. חכם מנחם עסק בעיבוד שדותיו ובתורתו הגה, ועוד רבים וטובים אשר אינם היום וייזכרו לטוב.

רוח ספרדית זו, של שילוב תורה ועבודה, יצק הרמב"ם אשר תורתו האירה ביושבו בארץ המערב. וכך כתב בספרו, הלכות תלמוד תורה, ג י:
  • כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: "כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם". ועוד ציוו ואמרו: "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם". ועוד ציוו ואמרו: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטילה. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".


רבים לא קיבלו את דברי הרמב"ם, שכן המנהג שפשט בישראל לא הורה כמוהו, וכבר העירו נושאי כליו על כך. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך מביא את דברי הרמב"ם כלשונם ומוסיף:
  • ומי שאי-אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים.

דהיינו, בכוונת רבי יוסף קארו ליצור את השילוב של הסכם השותפות "יששכר וזבולון".

במקום אחר מוסיף עליו הרמ"א:
  • נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של העיר יש לו הכנסה וסיפוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ותתבזה התורה בעיני המון.

מעניין לראות שבימיו של הרמב"ם החשש היה שאם אנשים יראו שאפשר להתפרנס מן התורה היא תתבזה בעיניהם, ולכן מכבודה של תורה שתלמיד חכם יתפרנס ממלאכתו, ואילו כ-400 שנה לאחר מכן כותב הרמ"א שאם הרב יעסוק במלאכה תתבזה התורה בעיני ההמון. כלומר, בעוד לשיטת הרמב"ם בוז הוא לתלמיד חכם להתפרנס מן הצדקה, לשיטת הרמ"א בוז הוא לתלמיד חכם שיתפרנס ממלאכתו!

פסיקתם של הרמב"ם והשו"ע, שלפיה כל יהודי המקבל עליו תורה ומצוות צריך להקדיש כמידת יכולתו ללימוד ואין מי שמשוחרר ממשימה זו, אומצה על-ידי חכמי המערב והמזרח. גישות אלו פותחות את ההבנה לתפיסה האמיתית והנכונה שצריכה להיות לבני המערב והמזרח המשלבת ומאזנת בין הרוח - התורה - וצורכי החיים, בנכונות להתמודד עם הסביבה ולמזג בין הקודש והחול. ואולם, בני הדור השני והשלישי, בוגרי שס, בחרו את הגישה השנייה שאינה העטרה המקורית של בני יוצאי המערב. אימוץ זה הוא חלק מן הגישה החרדית.

הגישה מתחילה כבר בשלב היסודי של חינוך הבן. כך פסק הרב עובדיה יוסף בשאלה שהופנתה אליו, האם עדיף להמשיך בישיבה תיכונית ולקיים משנת חז"ל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" או שעדיף להמשיך בישיבה קדושה, אשר בה כל הזמן מוקדש ללימוד התורה בלבד:
  • לאור האמור שכל שישנה אפשרות שימשיך את לימודיו בישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה בלבד אין ספק שעדיף ללכת לישיבה כזאת מאשר ללכת ללמוד בישיבה תיכונית...


אך בדור הקודם, גדול רבני המזרח, ה"בן איש חי", פסק:
  • אך בא הכתוב ללמד כי לאו בלימוד התורה לבד תחנך את הנער אלא גם עוד "חנוך לנער על-פי דרכו", רוצה לומר, בדרך ארץ ובידיעת עניני העולם הזה, דרך משל: ידיעת גיאוגרפיה - האדם יחשוב ידיעה זו היא דברים בטלים, ואינה בכלל התורה. אך באמת לא כן, אלא ידיעה זו היא מוכרחת לאדם, ואם יחסר מידיעה זו הרי נחשב חסר וטיפש, כי ידיעות כאלה הוא מחויב גם מדבר רבותינו ז"ל... נמצא גם בידיעה של תכונת הארץ היא מחוייבת לאדם ועל חסרונה קרי עלייהו "אוי"... ובאמת בלאו הכי השכל מחייב שצריך האדם לידע דברים כאלה - בבל היכן היא עומדת, סוריה היכן היא... ואם ישב עם הנוכרים יודעים ולא יודעים, לא יהיה נחשב בעיניהם טיפש...


כמובן שעל כל תלמיד להשקיע בלימודיו בתורה, אבל ההכוונה בחינוך לשילוב תורה ועבודה היא מוכרחת. אין להיות רק בן ישיבה קדושה לאורך ימים ושנים (למעט יחידי סגולה); יש למצוא את הדרך המאזנת בין תורה למלאכה, ולא להיות מאותם בני הדור השלישי אשר נלחמים במלחמת הקודש להישרדות בחיי היום יום.

חבר ילדות אשר למד איתי יחד בישיבה התיכונית בחר בדרך המסורתית, ועם התחזקותה של שס אימץ את דרכיה. פגשתיו בימים שבהם החלה שס להתחזק, והוא היה עוסק במלאכת המחשבים. במהלך השיחה סיפר לי שהחליט לחזור לישיבה וללמוד בכולל ולהיפרד ממלאכתו. ניסיתי להניא אותו מממחשבתו. סיפרתי לו את דרך אבותיי ששילבו תורה ומעט מלאכה, ובקשתיהו מזה אל תנח ידך. אך גם בזה לא עלה בידי. מספר שנים לאחר מכן פגשתיו ומצאתיהו משלב שוב תורה ועבודה, ובזה הלשון אמר לי: "דרך אביך טובה יותר".

בימים שבהם למדתי בישיבה, ובחלקם לרבנות, אמר לי אבי: "שנא את הרבנות", ואסר עליי להתפרנס ממנה. הוא אף עודדני וישב עמי בלימוד הלכות שחיטה כחלק ממלאכתו שעסק בה, וכשלא עמדה נפשי מולו בצאת נפשה של התרנגולת, ביקשני ללמוד הלכות סת"ם ולהתפרנס מן הכתיבה, עד אשר אסיים את לימודיי, ואף דאג שאתחיל בכתיבת ספר תורה.

אסיים סוגיה זו מתוך דבריו של מורי ורבי חיים שושנה זצ"ל, חברו לתורה של מו"ר אבי מרדכי, הטמונים יחד זה לצד זה ואין חיץ ביניהם:
  • עם זקנים קח ולך, הולך בעקבותם מצרה נמלט / טכס את חכמים עצה, והיו לך למקלט / טובה תורה עם דרך ארץ, שניהם ממחסור מפלט / טוב לאחוז בזה וגם מזה אל תהי נשמט / טובים השנים, ואי לו האחד כי יפול ומט / טרח להנות מיגיע כפיך, אם הרבה ואם מעט / טעמה וראה שיגיעת שניהם משכחת עוון בל תבעט / טוב מלא כף נחת, ולשולחן אחרים אל תעט.

זאת העטרה אשר אנו מצווים להחזיר ולחנך לאורה את בנינו.

פורסם במקור: מוסף שבת, מקור ראשון
הכותב הוא מנהל מכון עזריאלי להעצמה חינוכית ועורך "במחשבה תחילה", כתב העת לחינוך ומחשבה של רשת אמי"ת. מאמרו המלא מופיע בגיליון החדש היוצא לאור בימים אלו.
מאמר זה מוקדש לע"נ מו"ר אבי. כל דבריי אלו, דברי תורתו.
תאריך:  02/07/2010   |   עודכן:  02/07/2010
מאיר אביטן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
יהדות בגובה העיניים
תגובות  [ 5 ] מוצגות   [ 5 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
שם
2/07/10 09:11
2
אברהמי
3/07/10 21:17
3
פורטל
4/07/10 03:17
4
מתנאל
6/08/10 14:09
5
אבח"ר
11/08/10 10:37
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
נועם ואביבה ומשפחת שליט היקרה
02/07/2010  |  יוסי צור  |   מאמרים
ביוני 1976 נחטף מטוס "אייר פראנס", שעשה את דרכו מתל אביב לפריז, והונחת באנטבה שבאוגנדה. שניים מהמחבלים היו ערבים חברי ה"חזית העממית לשחרור פלשתין", השניים האחרים היו גרמנים חברי תנועת "תאי המהפכה". באנטבה, חברו אליהם ארבעה מחבלים ערבים נוספים. בני הערובה מוינו לפי לאום, ולבסוף שוחררו החטופים שאינם יהודים או ישראלים. תהליך ה"סלקציה" הזה, לקולן של פקודות בגרמנית, העמיק את תחושת חוסר האונים והתסכול, והעניק לאירוע סמליות רבת-משמעות (כשניצול-שואה מבין החטופים הראה מספר מקועקע על זרועו לאחד החוטפים הגרמנים, המחבל מיהר להכריז: "אני לא נאצי! אני אידיאליסט"). החוטפים דרשו את שחרורם של "לוחמי חופש" – מחבלים ערבים ואנרכיסטים אירופיים - שהיו כלואים בישראל ובאירופה, וכופר כספי בנוסף. כל בני הערובה יושמדו, אם התביעות לא ייענו עד הרביעי ביולי.
01/07/2010  |  דני בן-ישי  |   מאמרים
קיץ. סיום שנה"ל בגנים ובבתי הספר "מחייבים" הורים לקחת ימי חופשה.
01/07/2010  |  עו"ד עינת שקד  |   מאמרים
לא בכל יום אני נתקל בחדשות טובות, אבל על דוח העושר האחרון של מריל לינץ' וקאפג'מיני, המתפרסם זו השנה ה-14, בהחלט אפשר לומר חדשות טובות. הדוח מצא כי "מספר המיליונרים בישראל גדל אשתקד בשיעור של 42.7%, מ-5,900 בשנת 2008 ל-8,419, ושישראל היא המדינה השלישית בעולם מבחינת שיעור הגידול משנה שעברה, אחרי הודו והונג קונג.
01/07/2010  |  יוסף קנדלקר  |   מאמרים
ניר שוחט מוכר בקרב קהיליית יוצאי עירק ומכירים אותו רבים מקוראי כתבי העת לספרות ולתרבות, וכן רבים ממורי ישראל שזכו לקרוא את מאמריו בענייני חינוך ובענייני לשון.
01/07/2010  |  הרצל ובלפור חקק  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il